אז המראתי בתבור ביום שלישי בבוקר, בשאיפה לעשות קרוס ראשון בחיים.
מכיוון שאני חסר סבלנות ומשעמם לי לטוס לאורך הרבה זמן בצורה יעילה, החלטתי לעשות את זה בטאנדם (פרטי) כדי שלפחות תהיה לי חברה.
לקח לי איזה 15 דקות להגיע ל-1250 ובעקבות אלדד תפסתי כיוון עם הרוח. הוא המשיך ישר ואני שברתי שמאלה כי ראיתי אותו יורד. חשבתי שהפחונים של כפר קיש יתנו משהו עולה, צדקתי.. מצאתי +0.5 והסתובבתי בתוכו עד שאיבדתי אותו או שהוא דעך, כל שאר הסביבה הייתה 3-... זאת הטעות שחיסלה את הקרוס שלי והיא נבעה מחוסר "שעות קרוסים" ולא חוסר שעות אויר בטרמיקות.
תו"כ סיבובים בכלום החלטתי שאם אני לא חוזר להמון גובה אני לא ממשיך וסימנתי שדה נחיתה נוח לאיסופים ונקי מרוטורים.
כשנגמר הגובה נחתתי מושלם כ- 20 מטר מהכביש במקום שמאפשר גישה לרכב (אני כזה עצלן).
בזמן הקיפול ראיתי שיש קצת חול במצנח ובעזרת הנוסעת שלי ניערנו אותו עם הרוח, מכת רוח משכה את המצנח ומיתר עשה כוויה קטנה לנוסעת שלי באצבע (הגיעו אליי שיחות של חבר'ה שמנסים להבין למי הורדתי אצבע עם מיתר בנחיתה.. מישהו איפשהו הגזים וזאת עיקר הסיבה שאני שונא רכילויות ודיווחים לא מאומתים \ עם פרשנות אישית).
מסקנות לעתיד:
1. כן, סבבה וכיף לטוס בתרמיקות וזה יותר מעניין מהרכס בהמון, מן הסתם, אבל החרמנות שלי מכוונת לאקרו וה"קטע" שלי כנראה לא יהיה קרוס קאנטרי בזמן הקרוב, אע"פ שהייתי מת שזה ירגש אותי יותר כי זה יותר בטוח באופן עקרוני מאקרו..
2. כמו שהיה ברור לי גם לפני - קרוסים זה לא רק לתפוס גובה ולתת גב לרוח, צריך המון ידע ונסיון קרוסים כדי לטוס רחוק יותר באופן יחסי לשאר הטייסים, באותם תנאים.
3. צדקתי! היה לי הרבה פחות משעמם לטוס בטאנדם, אבל הנוסעת שלי שמורגלת בטיסות ספורטיביות ברכס אמרה שחוץ מלהרגיש את הקרירות בגובה ולראות את הנוף 2 דקות, היא הייתה מעדיפה שנרד למטה בצורה יותר מעניינת... וגם אני למען האמת אבל המראתי עם מטרה ולא רציתי לבזבז גובה סתם.
4. המאגנום זה בת זונה של כנף גם בהרים, מרגישה כמו סינגל, פונה כמו סינגל ומעייפת את הידיים הרבה פחות מהעפקו ומהקנגרו 2 שיצא לי לעופף עליהם ועכשיו אני רוצה כזאת... דודי תודה על ההשאלה, אני חושב שהיא לא טסה בכזה רוגע אף פעם אצלך...
5. אני מאמין שההחלטה לנחות בשדה נוח ולא לנסות סתם למשוך את הגלייד בשביל להגדיל את המרחק מההמראה הייתה נכונה וזה הלקח שלי מהיום.
6. שעות הרים הן משהו שאני צריך לאסוף גם כי זה יותר מעניין וגם כי זה משפר את השליטה במצנח במצבי קיצון, אע"פ ששום דבר לא הפחיד אותי או הוציא אותי משליטה (האויר הרגיש לי די רגוע באופן סובייקטיבי לטיסות אחרות בטרמיקות שעשיתי).
7. שעות הרכס הרבות יחסית שלי והתרגולים שביצעתי עד היום הביאו אותי לרמה טובה של שליטה והבנה של המצנח ולא הייתי צריך לחשוב יותר מדי מה עושים. הטרמיקות הקטנות של הרכס כבר צרבו את התכנה של תפעול הכנף אצלי בראש. הן לא עזרו לי לקבל החלטות נכונות במונחי קרוס קאנטרי וזה מה שאני צריך לתרגל כדי להיות טייס יותר טוב - ובעצם הנה הדבר הבא שאני צריך ללמוד כדי להשתפר.
8. לא אערב יותר נוסעים בתפעול המצנח מעבר למה שצריך כדי להמריא. אנשים שלא עפים לא יודעים ממה להזהר כשמתעסקים עם הציוד ואני לא רוצה להרגיש את התחושה של האשמה כשמישהו נפצע תחת אחריותי. קיפולים וניעורים עושים לבד או עם חבר מרחף.
מה שכן, בהחלט קיבלתי חשק לטיסות בהרים ואני שמח שהחורף מגיע בקרוב...
שמתי לעצמי מטרה להיות טייס טוב יותר בכל מישורי הטיסה והשלב הבא הוא להתחיל לטוס יותר ולהתמחות בטרמיקות וקרוסים, במידה ואצליח לקחת חופש מדי פעם בימים טובים...
אז.. נתראה בגבהים
