רולי רק כי ביקשת.
אז התנאים בשבת היו כמו סיר פויקה שמתבשל לאט לאט, כולם יושבים מסביב למדורה ומחכים שכבר יהיה מוכן, חלק מתפתים לטעום לפני הזמן, טועמים טעם תפל, ונכווים משדה הנחיתה
אז אני המראתי בערך ב-1130, לא נורא מוקדם, אבל מספיק מוקדם כדי להתקע איזה שעה צפופה על ההר.
תכלס, היה לי יותר סבל מכיף, מכירים את זה שאתם מוצאים לכם טרמיקה לבד ופתאום כולם באים? אופס, פתאום גם אני חלק מהכולם האלו... ולמה הכולם האלו מסתובבים שמאלה לעזאזל? זה הרבה פחות נוח...
פה אני אני אציין שאני חייב התנצלות קטנה לצחי, כולם הסתובבו שמאלה על איזה טרמיקה ואני החלטתי שנמאס לי אז יצאתי קדימה, כדי לפגוש מהר מאוד טרמיקה אחרת, ולהסתובב בה כמובן ימינה, ואז לגלות שהיא לא בדיוק טרמיקה אחרת ואני במסלול מתכנס עם צחי, אז סליחה צחי, מקווה שלא חירבשתי לך יותר מידי את המרכוז
בקיצור, יציאה מהתבור ב1150 לתוך סינקים שמכניסים את הואריו ואותך לדיכאון, עד שמגיעים למשהו טוב שלוקח כמעט ל1600 ולאוויר עננים צלול כיין.
לפני שראיתי את הטרק הייתי מוכן להשבע לכם שהסחיפה הייתה דרומה, (אני עדיין דיי משוכנע שהעננים נסחפו ברוח צפונית) אז לקחתי רכיב דרומה עד שכמה מבטים מפוכחים בגיפיאס הבהירו לי שאני טועה...
אזור אלומות חוזר לרקוד הורה עם עצמי, וחוף האון, שעוד לא נחתתי בו, כבר קורץ. אני מאמין שהיה אפשר לסחוט מהיום הזה עוד כמה קילומטרים לכל כיוון, אבל כבר יבשתי את אח שלי מספיק...
הדבר שהכי הטריד אותי בנחיתה היה כמובן הכבל של מיכל
ומיד אחר כך החום הנוראי.
ואז התעוררתי במיטה;)
