מצד שני צחי עליי לציין שהמצנח פגיע לרוטורים פחות כשאתה נימצא בהטייה(ווינג)
מאחר והמשקל של הטייס משפיע על חלק קטן יותר של המצנח ואתה בשקיעה גם כך.
אבל אולי אני טועה. אני מרגיש את זה רבות כשעובר מעל הרוח מצנח ובמקום להיקלע לרוטור שלו ותחושת פרשוטל במצבי קיצון. עדיף לבצע פניה ואז מעט מאד מורגש הרוטור על הכנף.
בגדול אתה טועה
הדבר היחיד הטוב בהטייה זה שיש לחץ חופה גבוהה היתר. אבל מצד שני יש כמה חסרונות:
* אתה בשקיעה חריפה יותר מה שאומר שבנוסף לשקיעה שאתה מקבל מהרוטור אתה יורד חזק יותר.
* כל תגובה של המצנח לרוטור תהיה אנרגטית יותר ומהירה יותר.
* כל מצב חרום שתקלע אליו יהיה קשה יותר לתיקון.
* בסיבוב יש גם מהירות אופקית גבוהה יותר שמוסיפה לאנרגיה של הפגיעה בקרקע.
ובל נשכח שכל זה בגובה 10-5 מטר.
ובל נשכח גם שלחץ חופה לא בהכרח מונע קריסה, החופה קורסת מעבר לזווית התקפה מסויימת גם בעומס גבוה אבל מגיבה מאוד אגרסיבי לקריסה כשזה בעומס כזה.
"תחושת הפרשוטל" שאתה מדבר עליה היא בסה"כ מעבר בזרם האוויר היורד שמיצרת הכנף. אני יודע שמי שטס ברכס רגיל לאוויר למינרי לגמרי אבל באמת שזה שום דבר גם מערבולות קצה הכנף של טנדם הם לא משהו רציני. נכון שלפעמים צריך טיפה לרסן את המצנח שזה יחסית נדיר לרכס אבל לא זכור לי אי פעם שעברתי מאחורי מצנח והייתי צריך לרסן יותר מ10 ס"מ ברקס בטח שלא פרשוטל, זה מרגיש כמו כניסה לסינק (בינוני) רק שמיד זה נגמר.
האמת שאחד הדברים שאני נהנה ברכס זה לעבור מאחורי מצנחים בטיסה ולרגע להרגיש "כאילו תרמיקות"
(כמובן שבנחיתה זה פחות נעים)
לדעתי בנחיתה מאחורי מצנח מניף אם אתה שומר על טיסה ישרה עם 20%-25% ברקסים משוכים הכי גרוע שיכול לקרות זה שקיעה מהירה ואפילו אם אתה משוך יותר וממש נכנס לפרשוטל (והסיכוי לזה אפסי ובטח אם טסים טיפה אקטיבי) אתה נופל על התחת במהירות שקיעה לא ממש רצינית וזה עדיף על נפילה בסיבוב שגם יש לך מהירות שקיעה מוגברת וגם מהירות אופקית מוגברת מה שאומר
בהכרח פגיעה הרבה יותר אנרגטית בקרקע.
