פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה
קהילת הרחיפה/דאיה הגדולה בארץ => פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה => נושא נשלח על ידי: eavishaul על July 17, 2010, 10:27:12 pm
-
חיכיתי חיכתי, בכיתי בכיתי, ורק שני מרחפים שקולים ואחראיים, יובל דרורי ואורי שמיר כתבו דברים שאם דוד פרנק יקשיב להם, יש מצב שמשפחתו וחבריו יוכלו לבלות איתו עוד הרבה שנים. צר לי לאכזב את גולדי וקרלוס, אבל זה בדיוק הזמן להראות לעוד מרחפים חסרי אחריות שמנסים לחקות את דוד שאומנם אם אין שכל, אין פחד אבל יש דאגה למשפחה ולחברים
0אמיתיים ולא כאלה שמלקקים וגרופיס' מטומטמים).
צר לי להזכיר לכם,
הכתובת היתה על הרכס
דוד, אל תזכיר לי שוב את הניסיון המטופש שלי לטוס טנדם ממונע עם הבת שלי. אני את הלקח למדתי וכבר לפני 15 שנה הפסקתי לעשות שטויות ברחיפה.
החלמה מהירה כמובן
-
רבים וטובים ממני, וגם אני, אמרו לדוד את דעתם לא פעם ולא פעמיים. זה לא עזר. אז הפסקנו.
-
כל מילה בסלע.
לא מכיר את האיש אישית - למרות שטענו שהוא מקסים.
מקצועית - נראה שאם לא נעצור אנשים מסוג זה מלהמשיך - נסכן אותו; וחשוב יותר את כולנו.
מקווה שלאט לאט יורד האסימון בנוגע לחשיבות סילבוס והדרכות מסודרות בנושא הרחיפה - למרות שלא בטוח שבמקרים שכאלו זה היה עוזר.
-
הוצאת לי את המילים מהפה.
ראשית- הכי חשוב ומכל הלב - החלמה שלמה ומהירה לדוד.
ומשהו על תפיסת ספורט אתגרי - ספורט אתגרי הוא ספורט מאד מאד בטוח, רק למי שאינו מבין ומתבונן מהצד זה נראה ממש מטורף לטפס על צוקים, לקפוץ ממטוסים ולהמריא לשחקים. לצערי, יש אנשים שמנסים לפרוץ דרך אבל ללא כל רשת ביטחון. ויש עוד המון אנשים שעומדים מהצד ומוחאים כפיים למעשים הלא שקולים ש"פורצי הדרך" עושים. ספורט אתגרי הוא לא ניסיון להתאבד בדרך מצואיסטית. ההבנה של מהות הספורט הזה היא לרובנו זרה ולא ברורה, ומה חבל! בסופו של דבר כל תאונה כזו מוציאה שם רע, ועושה נזק ממשי לכולנו.
שבוע טוב,
אריה
-
לא מכיר את האיש אישית - למרות שטענו שהוא מקסים.
מקצועית - נראה שאם לא נעצור אנשים מסוג זה מלהמשיך - נסכן אותו; וחשוב יותר את כולנו.
טל,
נכון - כנראה באמת אתה לא מכיר אותו (אבל הכרת טייס רכס אחד אחר... ואני מבינה למה אתה נחוש שיש לעצור את דודי).
אבל לא בגלל זה אני מגיבה כאן. מפריע לי משהו אחר שרשמת. האם דודי מסכן אותנו?
לדעתי לא. אני הרגשתי פי אלף יותר בטוח לטוס ברכס כשדודי באוויר, מאשר לטוס בחברת 95% מהחניכים החדשים (של כל בתי הספר) או בחברת טייסי "מידי פעם אני בא לטוס".
זו דעתי הנחרצת!
כמו שציינת, נושא של סילבוס מסודר (אני בהחלט בעד בעד בעד!) מתאים למקרים בהם מדווח על פציעה של חניכים - ממש לא רלוונטי למקרה הזה!
אפי,
את התשובה למה שכתבת כתבתי בשרשור השני.
(אני, אגב, טסתי מנוע בטנדם. עם דודי. היה אחלה. האם זה נקרא לעשות שטויות?).
-
יש בכלל מישהו שיכול לעצור את דודי מלהמשיך ולטוס ?
ואני בכלל לא מדבר על הסכנה שבטיסה.
כוונתי היא האם יש בכלל גוף כלשהו שיכול למנוע ממני, או מכל אחד אחר, לבחור איפה ואיך לטוס ?
אין !
-
לכל דבר יש את הזמן שלו, ובזמן ההמתנה לניתוח זה לא הזמן הטוב ביותר ללימוד בטיחות.
1) כרגע אנחנו צריכים לקוות (או להתפלל מי שמאמין בזה) שדוד יצא מהניתוח בשלום.
2) צריך לחכות שדוד יחלים ויחזור לכשירות טיסה.
3) אז לקוות שתחדור לו ההבנה על האחריות שיש לו על שני ילדים ואישה.
4) ואז צריך לברר שדוד באמת רוצה ללמוד. כן,כן, רוצה! כי מהכרותי עם הילד הוא יודע טוב מאוד על ריתמות,קסדות,נעליים,תנאי מזג אוויר,חוקי דרך וכו' ,הוא פשוט לוקח את הסיכונים מבחירה בשונה מאוד מרבים מאוד כאן.
5) אם אכן ירצה לעשות את השינוי ולעבור לצד הבטוח של הספורט מחובתנו כחברים לעזור בכל מה שניתן.
למרות מה שרבים פה בפורום חושבים עלי אני לא חושב שיש טעם ללמד את מי שלא רוצה ללמוד ובטח שלא רק בשביל להגיד "אמרתי לך" אחרכך. ואולי זה גם טעות שלי לחשוב שכל מי שמדווח על טעות שלו בפורום באמת רוצה גם ללמוד מזה אבל זה כבר נושא לדיון אחר לגמרי.
-
גולדי,
תסבירי איך סיליבוס מסודר עוזר לנו???
אגב, כמה צריך לשלם על דמי החנייה של הבימבה?
אורי שמיר
-
אורי יקירי,
תסגור את זה עם הכלבה שלי - היא חונה לה במלונה! hug
אביא לך אותה באירוע.
איך סילבוס עוזר? שוב - אני בדיעה שטייסים כמו דודי הם ממש לא הבעיה.
דודי רחוק מלהיות זה שמסכן אותנו (את עצמו - כן... אותנו - לא ולא!), אז מה שנשאר זה להסדיר את הספורט.
והצעד הראשון הוא סילבוס לבתי הספר. הצעד השני: רישיונות.
איך אמר ניל ארמסטרונג: כל שינוי גדול מתחיל בסילבוס קטן... (סתם - אני יודעת שזה לא מה שהוא אמר: That's one small step for man; one giant leap for mankind).