פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה
קהילת הרחיפה/דאיה הגדולה בארץ => פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה => נושא נשלח על ידי: צחי רייל על May 14, 2010, 10:01:53 pm
-
מוקדש לגולדי ואדרי (אל תאבד את היאוש תמיד תמצא לו עוד שימוש(הביטוי לא שלי)).
הוספתי לתאור המקרה את הסיפור של כל הטיסה גם כדי שיהיה ברור וגם כדי לתת דוגמא לחדשים בספורט איך בטיסת קרוס השיקולים משתנים בהתאם לנסיבות.
המראה מהתבור המערבי. רוח משתנת קלה משבים עד 10 קמ"ש לפעמים מצפון ולפעמים ממערב בסייקלים של כמה דקות כל פעם, ככה שרוב ההמראות ברוח אף (חוץ מכמה חסרי סבלנות) אבל צריך לחכות לטיימינג טוב. באוויר מצנחים מתרמלים בכל כיוון ועולים די אנכית.
באוויר תרמיקות לא חזקות אבל צרות ולא נוחות להתמרכז, אחרי די הרבה זמן מעל דבוריה אני מגיע ל1000 ומחליט לצאת דרומה לגבעת המורה. גלייד רגוע ללא ספיד סיסטם ברוח גב מהירות קרקעית 45 קמ"ש (הטרים של המצנח 39). אני חוצה את כביש 65 באזור צומת תמרה בגובה 500-450.
מייד אחרי הכביש אני נכנס לסינק של 5- ולא מצליח למצוא את התרמיקה שלו, כשאני מבין שכבר אין לי גלייד למורדות של גבעת המורה שהם הטריגר הדומיננטי של האזור אני חותך מזרחה.
מזהה מזרחה מהצומת שדה עם קו-נוע שהשקה לא מזמן (אדמה רטובה) גובל בשדה חום ושדה עם שלף חיטה, מין משולש גבולות כזה, ומחליט שהפינה היא עם הפוטנציאל הטוב ביותר להיות טריגר מבין כל מה שאני עוד יכול להגיע בגלייד.
אני מגיע מעל הפינה בגובה 50 מטר מהקרקע בערך ומוצא תרמיקה חלשה, עושה על התרמיקה 3 סיבובים שגם מראים לי שהרוח יותר מערבית כאן מאשר בדרך ויותר חזקה וגם מעלים אותי עוד כמה מטרים. אחרי 3 סיבובים אני מבין שהתרמיקה לא עולה מספיק חזק כדי שאוכל להסחף איתה מעבר לעצים לכיוון הבריכות ועוזב אותה ומתיישר לנחיתה בדיוק לכיוון הפינה בהערכה שאני יכול להגיע בול לפינה ולנחות מחוץ לשדה עם הגידולים והמושקה.
בגובה 20 מטר מהקרקע אני רואה מספר גבעולי קש מתרוממים במערבולת קטנה וחושב "איזה פספוס אם הייתי עכשיו 50 מטר מעל התרמיקה הזו הייתה שמה אותי בבית שאן". תוך שניות המערבולת הקטנה הופכת לעלעול (dust devil) אני בגובה 15 מטר והוא מולי במעלה הרוח וגובהו גם כן כ15 מטר, מייד מבין שמפגש בין העלעול והמצנח שלי גם אם אני כבר עם הרגליים על הקרקע יהיה מאוד כואב עבורי. שובר שמאלה מתרחק כמה שיותר ומתיישר חזרה ימינה למול הרוח ברגע האחרון כשאני יוצא מהפנייה בפלייר (בלי לשחרר קודם את הברקס הפנימי). נחיתה טובה אבל עם קצב שקיעה של כ2-, מזל שהאדמה רטובה ורככה קצת את השתילה, מפיל את המצנח חזק ורץ לתפוס אותו להחזיק בבד עצמו.
העלעול עובר מצפון לי כ20-30 מטר, על השדה הרטוב כבר אין לו אבק וקש שצובעים אותו אבל את המערבולת רואים הייטב על העלים של הצמחים הקטנים בערוגות.
מסכנות:
1) עד שאתה והמצנח לא על הקרקע אסור להיות שאנן.
2) צריך מזל בחיים (שיהיה אבק שיסמן) אבל צריך גם להגיב מהר ולנצל את המזל הזה.
3) גם אם התנאים רחוקים מלהיות מושלמים פלייר טוב שומר על רגליים שלמות.
4) אם אתה רואה עלעול ואתה מחובר למצנח תפוס אותו בבד או שב עליו אם אתה מספיק.
הערות מענות יתקבלו בברכה.
4) התרמיקה של הסינק החזק הייתה ממערב לי.
-
צחצח
רמה גבוהה של שילוב מקצוענות וניסיון
וכמו שאמרתי לך לפני שבוע
בהחלט שווה שיעלה על הכתב שכולם ילמדו
אדרי
-
הכי כיף לתרמל על עלעול, אבל בשביל זה צריך מצנח בגודל של שקית lugh lugh lugh
-
צחי תודה על השרינג.. [sharing] לי זה עוזר וחשוב..
א.
-
צחי,
אני מגיבה עוד לפני שקראתי...
אתה אחלה גבר שבעולם!
באהבה!!!
hug
עריכה:
עכשיו תגובה על התחקיר:
תחקיר מעולה, מלמד שכיף לקרוא!
שכחת לכתוב שהדוגמה האישית המשנית כאן היא כתיבת תחקירי אירוע, גם אם מדובר ב"כמעט ונפגע". וואלה: פתאום הפכתי להיות אדרי ... רק שלא אגדל בול--- פתאום. lugh
ותודה על: "אל תאבד את היאוש תמיד תמצא לו עוד שימוש". חזק ביותר.
-
שאפו לצחצ.
ושהשק עם המזל של כולנו ,לא יתרוקן לפני שהשק עם הנסיון יתמלא במקביל.....
אריה לשובר SOL PARAGLIDERS DEALER
-
צחיק!
תודה על השיתוף. ועוד יותר תודה שסיפרת על כל הטיסה ולא רק על הנחיתה. מלמד מאוד.
ממפגש עם עלעולים בגובה טיסה נמוך, גם גלשנים מפחדים - יכול לגרום לגלשן לפנייה חדה לא רצונית קרוב לקרקע או להרמת אף פראית. לא נעים.
-
שמתי את התמונות הללו בעבר, אבל מצאתי לנכון לשים אותם שוב
לאחר מלחמת לבנון השניה, כשאנחנו בשטחי הכינוס (כפר גלעדי אם אני זוכר נכון) מחכים למובילים ומארגנים את השטח ראיתי מרחוק דאסט דביל ענק מגיע, השעה לפי חתימת השעה בתמונה היא 13:09, והפרשי הזמנים בין הראשונה לשניה הוא פחות מדקה.
[attachthumb=#]
הדאסט דביל מרחוק
[attachthumb=#]
הדאסט דביל כבר קרוב יותר, שימו לב למשורין בצד שמאל כדי להעריך את הגודל של המפלצת הזאת שהרימה אוהלים מגבות ואפילו מזרנים
אמיר