פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה
קהילת הרחיפה/דאיה הגדולה בארץ => פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה => נושא נשלח על ידי: idomohar על October 10, 2008, 04:07:15 pm
-
סביבות תשע וחצי עשר למטה...
שרשרו כאן לכפרת עוונות
-
יפטיש בלי ידית למה לא תבור :)
-
שרון, בנית לי כבר כננת לגרירות?
אתה בא או מה?
-
אני בא .
-
מה הטלפון של רומן?
מי שמגיע מחר שייפתח מכשיר קשר כשהוא באיזור... 146.600
-
המספר שלי : 0506696247
-
אח חברים. איזה תנאים נהדרים היו היום במבוא חמה. תענוג בפיתה כדברי יוגי.
2:20 באוויר, כיוונתי את הרתמה מחדש ועכשיו עוד יותר נח לי. טסנו מאיזור הקיבוץ בצפון וקצת דרומית לעמדה. גובהה של בין המדרגה בסייקל נמוך ל 450 מעל העמדה. תנאים עדינים +.
אחרי שעתיים באוויר, כשאני כבר מת להשתין, תרמיקה עדינה של +1 לוקחת אותי מ 400 בדיוק מעל העמדה ואני כל הדרך בלבטים: לעשות SAT או לא? זה מספיק גובה? כדאי? (להודיע לאנשים בקשר או לא כדאי - שלא יביאו נאחס???) עוד שאני מתלבט, הדופק מתחיל לעלות רק מהאפשרות לבצע את התרגיל שלא מעל מים, יד ימין תופסת את הויליינים, המרפק ננעל, ליפוף בשמאל, אני פונה דרומה - תוך 270 מעלות צריך כבר להכנס לתרגיל... מושך מושך - בנקודה הנכונה מוסיף קצת והופ אני ב SAT. איזה כיף... ;D עושה שני סיבובים, משחרר. הקארמה צוללת לספיראלית - מושך בעדינות ברקס חיצוני וביציאה מחריף חזרה שמאלה כדי לצאת עדין... האדרנלין זורם. התחלתי ב 450 עכשיו אני 200 מעל השדה מאחורי העמדה. מברר בקשר עם מישהו בכלל ראה אותי. מסתבר שעודד ראה - מהאוויר... אז יש עד :)
אחר כך מהאדרנלין קיפלתי את החופה כל כך קטן אתם לא מאמינים... כמעט נכנסה לי לכיס.
מה למדתי היום?
1. בזכות הקריאה בבוקר של דוח התאונות החודשי של אדרי בדקתי טוב טוב את הציוד לפני ההמראה. תודה אדרי.
2. טסתי היום יותר אקטיבי מבעבר. החומר מקורס מצבי חירום מתחיל לשקוע במוח ומקרין לידיים. היו כמה קריסות שנמנעו היום (לא שזה חוכמה עם קארמה אבל לכן אני טס עליה) כל ריצה קדימה קיבלה מענה מדוד ומתוזמן.
3. אפשר לא להיות עייף אחרי שעתיים באוויר בתנאי שאתה רגוע, שהאוויר רגוע ושהרתמה מכוונת היטב. בעבר אחרי שעה כבר רציתי לרדת.
4. SAT זה כיף. hug
תודה לרומן על הטרמפ למעלה, לגולדי ולאבא גולדי על הטרמפ לעמדה, למי שהגיע מהתבור לסמן לי תרמיקות ולכל מי שהיה באיזור.
שבוע טוב לכולם!
-
עידו מוהר. היה נעים להכיר!
מברוק על ה- SAT סולו.
עכשיו לילה, וקשה לי להירדם: ענין מוכר אצלי אחרי התרגשות מטיסה. אני רוצה לחלוק:
אחרי שנפלתי שדודה אתמול בערב, הצלחתי בקושי רב לפקוח עין תורנית ולראות שאני לא אהיה היום לבד במבוא חמה (תודות לשרשור הזה) - התארגנתי לנסיעה הכי מהר שיכולתי, והגעתי בדיוק יחד עם הטרמיקות.
טיסה 1:
ההמראה היתה לא מי יודע מה יפה. הורדתי לחץ בחופה והיתה לי קריסונת - אבל הקומפקט בלוק שלי אוכלת כאלו בלי מלח. התחלתי לרכס, חיפשתי את הטרמיקה מעל המעין, אבל מהר מאוד מצאתי את עצמי במדרגה. "לא נורא... אני אנסה את הטרמיקה שמעל הגבעה הקטנה", אמרתי לעצמי, מנסה לדמיין את ארנון אומר לי את זה בקשר - אבל בלב הייתי מוכנה לנחות למטה (כי ניסיון העבר לימד אותי שלא ממש הולך לי עם הטרמיקה הזו). הפעם הצלחתי לטפס אותה. הצלתי את הטיסה ונחתתי למעלה!
זו הפעם הראשונה שאני ממש מתרמלת ונוחתת למעלה בכוחות עצמי. איזה שהוא סוג של סולו. אז חיבוק גדול לי hug hug. בפעמים הקודמות נחתתי למעלה אחרי ריכוסים בטיסות בוקר - אז זה לא נחשב? כן נחשב? מה זה משנה בעצם.
טיסה 2:
החלטתי לצאת לגירזון - כי זה מה שאני יודעת לעשות הכי טוב. ;D אבל כשהגעתי לגבעה ומצאתי אחת שמנה ויפה - פשוט לא יכולתי לוותר עליה! ושוב טיפסתי ושוב נחתתי למעלה. זה כבר מתחיל להיות משעמם. lugh
לא יכולה להגיד לכם גבהים מדויקים, כי הייתי עם ואריו שרק מצפצף. אני מעריכה שמסביבות 150 או 200 מטר משדה נחיתה הגעתי למעל 200 מעל העמדה.
מצ"ב תמונות שלי למטה למטה... ואח"כ כבר לא.
קרוס קאונטרי תבור-מ.ח כבר מתחיל להיראות אפשרי. יש עוד הרבה הרבה מה ללמוד - אבל עשיתי עוד צעד בדרך ועל כך אני מאוד גאה.
קינחתי בנתניה עם 2 טיסות קצרות בצפוניות. בראשונה גנבתי נחיתה ובשניה - אכלתי חול מלוח.
לילה טוב.
תודה לאבאלה על האיסופים, העידוד הגאווה והדלק.