פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה
קהילת הרחיפה/דאיה הגדולה בארץ => פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה => נושא נשלח על ידי: ialmog על September 14, 2008, 06:51:51 am
-
אי אפשר שלא להבחין בריבוי התאונות בארץ בזמן האחרון, בעיקר כשמסתכלים מבחוץ, ובעיקר אם הייתם פעילים בתחום לאורך זמן.
ראיתי הרבה הערות על אופי ההכשרה, הרבה ביקורת על רמת ההדרכה, הרבה עצות והרבה נזיפות על אופן התנהלות הדברים.
היו הרבה קריאות להתנדבות (ומעט הענות) והובעו הרבה משאלות לב בנוגע לצורך בגוף מאחד ואוכף.
בתוך כל הערפל הזה תהיתי לעצמי, מה באמת השתנה מאז ימי האגודה החזקה ועד היום? למה באמת יש יותר תאונות היום מאשר אז?
על פניו יש שינוי ברור במסלול ההכשרה למצטרף חדש: אין צורך ברשיון.
אבל האם ההליך הביורוקרטי הזה באמת משנה?
כדי להמנע מתאונה טייס נצרך למספר מיומנויות:
מעשית: שליטה קרקעית (המראה ונחיתה), הטסה (תפעול באוויר, בתוך ומחוץ למעטפת הטיסה) וקריאת השמים (לא, לא קריעת השמים).
תיאורטית:
אירודינמיקה- חשוב יותר ממה שאנשים חושבים. הבנת מכניקת הכוחות הפועלים על המצנח מסייעת להבנת מצבי טיסה מורכבים ואופן ההתמודדות איתם. צלילה ספיראלית, סחרור, קריסה, הזדקרות עמוקה, SAT, מטוטלת; כל אלה הופכים מובנים וברורים אם יודעים להסביר למה המצנח טס.
מזג אוויר- להבין כדי לדעת להיזהר. מי לא שמע על טייס שנשאר באוויר כי "פתאום היה כל כך קל למצוא עילוי" כשכולם מסביב יורדים לנחיתה עם אוזניים סגורות?
טייס המחזיק במיומנויות הנ"ל ברמה גבוהה יוכל להתמודד עם קשת רחבה יותר של מצבים לא צפויים ולצאת ללא נזק.
יכולתו להתמודד עם הפתעות תהיה גבוהה יותר, והקווים האדומים שלו יעברו עמוק יותר באיזור האדום.
עבורו טיסה בתנאים שייחשבו מסוכנים לטייסים ממוצעים תהיה בטוחה, וביצוע תמרונים שנחשבים הזמנה לתאונה יהיה בטוח.
המיומנות האחרונה שטייס בעל כל המיומנויות הנזכרות לעיל צריך בכדי להיות טייס בטוח באמת היא משמעת עצמית.
כדי להגיע לשליטה גבוהה במיומנויות הנ"ל לא צריך אגודה. גם לא צריך בתי ספר. לא צריך חוקים ולא גוף אוכף.
מה כן צריך?
מדריך טוב (ולא, הוא לא צריך להיות מוסמך ע"י שום גוף. הוא צריך להיות בעל הבנה תיאורטית עמוקה, טייס טוב מהממוצע, בעל יכולת להעביר את הידע ,לבקר את ההתקדמות ובעל כאריזמה מספקת כדי לזכות בהערכת החניך).
ציוד טוב (מתאים למתחילים, ממוגן ותקין).
זמן. שעור פעם בחודשיים פשוט לא יטמיע את החומר.
רצון ללמוד. לא רק רצון לעוף.
אינטיליגנציה בסיסית שתאפשר הבנת החומר התיאורטי.
משמעת עצמית. משמעת עצמית מפצה במידה ניכרת על חוסר מיומנות.
והכי חשוב:
*** נטיה טבעית להטסת מצנחי רחיפה ***
זה הסעיף שרוב אוכלוסיית המרחפים נופלת בו. למרבה הצער הנטלמ"ר לא בהכרח באה ביחד עם כל השאר, ולמרבה הצער הפרמטר שמשפיע יותר מכל הוא דווקא הרצון לעוף.
הרי אם היו לנו כל את שאר הדרישות ברשימה, אבל לא את הרצון לעוף, לא היינו כאן...
מעט אנשים באמת "נולדו לעוף", ועבור הרוב הדרכה טובה והרבה הרבה תרגול יביאו אותם לרמה שתפצה על כשרון טבעי חסר, ובתוספת משמעת עצמית ומינון מסויים של מזל הם יזכו לקריירת רחיפה נקיה מתאונות.
אם אתם חושבים שנולדתם לעוף, אתם לא.
אם כל מי שמסביבכם חושב שנולדתם לעוף, וואללה. אולי אתם הדבר האמיתי. וודאו שאתם מצויידים במטען עודף של משמעת עצמית.
קיים מנגנון יעיל מאוד המסנן את בעלי הנטלמ"ר מאלה שרק רוצים לעוף אבל לא מוכשרים לכך.
גילה אותו צ'ארלס דארווין והוא נקרא הברירה הטבעית.
לצערינו פעולתו של המנגנון הזה לא נעימה ולעיתים קרובות מערבת את שירותי הרפואה וגם עורכי דין נוטים לתפוס עליו טרמפ.
קיום גוף מוסדר המפקח על תהליך הלימוד וההסמכה של טייסים חדשים ועל רמת ההדרכה בא למנוע שימוש נרחב במנגנון הברירה הטבעית, אבל בישראל כיום הוא אינו מתפקד.
אז מה עושים?
1. משאירים את הפוליטיקה לאלו שנהנים ממנה.
2. מצטיידים במנה גדושה של משמעת עצמית. קטע בעייתי: אם זה לא באופי אז אין מה לעשות, אבל אמרתי.
3. מזהים מדריך טוב. שוב, קטע בעייתי, כי אחרי שמזהים (ואין הרבה כאלה) אז צריך ליצור חיבה הדדית, ואותו מדריך (טוב! כבר אמרנו?) צריך לרצות לעבוד אתך.
4. משיגים חומר כתוב. אין הרבה בעברית, אז שווה ללמוד אנגלית\גרמנית\צרפתית. קוראים הרבה ושואלים את המדריך (הטוב) שאלות.
5. קונים מצנח מתאים לרמתכם. איך יודעים? זה המצנח שהמדריך הטוב אומר שמתאים לכם.
6. טסים בכל הזדמנות. הזדמנות = אתם לא לבד, יש הסכמה בעמדה שהתנאים טובים, אין לחץ.
7. הכי חשוב- אם שמעתם יותר מדי פעמים שאולי כדאי שתחליפו תחביב, תחליפו תחביב. אתם לא מתאימים להטיס מצנחי רחיפה.
לסיכום, כל האמור לעיל מן הסתם לא ישנה דבר. הרגשתי צורך לכתוב את הדברים כי נראה לי שאנשים מחפשים את הסיבות במקומות הלא נכונים.
הנושא הבעייתי ביותר הוא מן הסתם מציאת מסגרת ההדרכה. אני לא יודע מה המצב בארץ כיום אבל אני יכול להעיד מנסיון העבר שהדרכה בארץ מעולם לא השתלמה כלכלית.
כדי להתקיים בתי הספר נאלצים להתפשרבנושא האיכות, וזה מצב שלא הולך להשתנות בלי עליה של כמה מאות אחוזים במחירי הקורסים.
יכול להיות שהפתרון נמצא בהוראה פרטית ויקרה, או שאולי עדיף ללמוד בחו"ל.
ולכל אלה שכבר למדו בארץ ועפים להנאתם (רוב נשואי התאונות), נא לזכור שלא חשוב עם מי למדתם, לא סביר שכל התנאים המוזכרים לעיל התקיימו עבורכם.
טוסו הרבה, נסו לזהות את אלה שבאמת מבינים (משימה לא קלה. הם לא כה רבים כמו אלה שחושבים שהם מבינים ושמחים לחלק עצות, ולחסר הידע עלול להיות קשה להבחין), תשאלו שאלות, היו פתוחים לביקורת.
ואם הסביבה הגיעה למסקנה שאתם "נולדתם לא לעוף", תמצאו חבר\ה עם טאנדם (שכן נולד\ה לעוף!)
לסיום, שני משפטי מפתח שעיצבו את קריירת הרחיפה שלי:
כושר שיפוט טוב מגיע מנסיון. נסיון מגיע מכושר שיפוט רע.
נסיון הוא דבר נפלא. הוא מאפשר לנו לזהות טעות כשאנחנו עושים אותה שוב.
-
איתי, הלווו
פה זו מדינת ישראל!
משמעת עצמית! זה לא פה, זה בהרבה מקומות אחרים אבל לא כאן.
כאן צריך סדר, אפילו סדר קל יעזור כאן, אבל את הסדר צריכה לעשות המדינה כי לא תמצא כאן מתנדבים שיקחו על עצמם לבצע סדר שכזה.
כמה נק'
מדריך טוב: הוא מדריך שיצביעו עליו ככזה אם יש חוק ואם אין. אבל מי מה"מומחים" יודה שמשהו אצלו לא בסדר ויחזור ללמוד.
תאונות: היו גם בימי האגודה אלא, שתאונות אלו נחקרו ונלעסו בערבי בטיחות והדבר עזר לכולם.
קווים אדומים: היום כמעט ואין קוים אדומים, כל אתר שניתן "לקפוץ" ממנו מתאים לכל סוגי היכולת. אתר זכרון שאותו לא ראיתה לאחרונה הוא בעייתי מבחינת נחיתה לחסרי מיומנות ובתנאים מסוימים גם לבעלי...
החלפת מצנחים: מהר יותר, יפה יותר, בעל שם טוב מתאים לכולם .
אגב, נזכרתי במשהו, בשנים 2003 עד 2005 הבחנו (בוועד האגודה) שיש בעייה של שליטה קרקעית במצנחים
גם לכאלה שסיימו קורס אצל המדריך הטוב ביותר ולכן יזמנו ימי "אימון הנפות" (כך קראנו לזה) בחוות רונית ואף יזמנו תחרויות לשליטה קרקעית. לידיעתך, לימים אלו הגיעו רק אלה שלו התביישו להגיע והם היו מעטים שהלכו והתמעטו עד שהחלטנו שכולם "מומחים גדולים" ולכן הפסקנו את ימי אימון אלו.
אני בטוח שכל מי שהגיע לאותו מעמד, קלט אז את מצבו וכמסתכל מהצד אני חייב להעיר כאן שהמצב היה לא טוב.
זה בעניין המשמעת העצמית
אורי שמיר
-
להלן מספר דברים בעקבות סוף השבוע האחרון ובהמשך ישיר לשנתיים האחרונות.
[attachurl=#1]
-
אני רק רוצה להביע תמיכה בעובדה שאנחנו צריכים לקרוא לילד בשמו (כמו שעושה איתי) ולא להסתיר את הדברים מאחורי "המדריך ההוא" או "זה שאז נמרח על המלון פעם".
פשוט כי יש אנשים שצריכים שוב ושוב שישימו מולם מראה כדי שלא ייכנסו דוך בקיר שמאחוריה. אולי אחד או שניים יתעוררו...
ושלא תחשבו שאני חף מטעויות, להפך, גם אני ראיתי את הקריסה של ברק וגם לי היה זמן לצעוק לו שמאלה שמאלה! ולא עשיתי זאת. ואני מצטער על כך. ברק, החלמה מהירה!
-
מצטרף לאיתי, לעידו ולכל מי שיש לו מספיק אומץ להזכיר שמות בפורום.
-
רגע, רגע, להירגע עם הכפיים.
אומץ להזכיר שמות בפורום...
זה מה שיפתור את הבעייה. איזה מחשבה גאונית, איך לא חשבו על זה קודם???
לדעתי את הבעייתיים צריך לסמן עם צבע גועש אדום ב X על המצנחים...
נו באמת חברה, תהיו קצת יותר יצירתיים
-
כן כן, אומץ להזכיר שמות. זה חשוב.
נניח שמחר אני עושה משהו, טעות, שאינני מודע לה והיא מסכנת אותי. עדיף לי שמישהו ייכתוב על זה בפורום ויסביר לי שעשיתי טעות, ושאני מסכן את עצמי שלא לצורך. והנה סיפור:
אחרי נחיתה במבוא חמה למטה, כשאת שעות הטיסה שלי היה אפשר לספור על יד אחת ( מאז הוספתי יד שניה וחצי רגל) תפס אותי ארנון, כן מעגור, והעיר לי שאת אחד הסיבובים למעלה לקחתי קרוב מידי להר, ושיום אחד זה עובד ויום אחר כך זה פגישה אישית עם ההר או ספין ואז פגישה אישית. את הערתו לקחתי עמוק לתשומת ליבי, אמרתי לו תודה אז ואני מודה לו גם היום.
האפשרות השניה היא שהטעות שלי תעלה בשיחת מרחפים מאחורי הגב שלי, בסגנון השיחות הרבות שאנחנו מנהלים על כל מיני מרחפים שמסכנים מאוד את עצמם, חניכיהם ואותנו. ואז לא למדתי ממנה כלום, ואחזור עליה שוב בשבוע הבא.
וכן אורי, את הבעיתיים צריך לסמן באיקס גדול כדי שתוכל לדעת ממרחק שהם לא מפנים לך למשל, או שכשהם יוצאים עדיף לנחות. והחדשים בספורט יידעו לא להפקיר בידם את מיטב ממונם.
לי יש אומץ להזכיר שמות בפורום, עשיתי זאת בעבר וקיבלתי טלפונים זועמים ושיחות הבהרה ידידותיות (וגם איומים ברצח עם קרש פעם אחת), הבעיה היא, שדעתי אינה מספיק נחשבת (גם אם נכונה) מכיוון שאני עוד תינוק בספורט הזה (ובצדק, אל תקשיבו לי) אבל למזלנו דעתו של איתי כן נחשבת. אז יאללה נקניק, תן להם בראש!
-
יש הרבה שיטות למנוע תאונות - לקחת מדריך (מי?), לקרוא חומר (איפה?), להתייעץ עם חברים ועוד כיד הדמיון הטובה עלינו.
אבל יש רק דרך אחת מסודרת שכבר נוסתה בכל העולם - לקחת קורס מסודר ומובנה. אף אחד לא מעלה בדעתו לקחת מכונית לנסיעה על כביש מהיר לפני שעבר טסט כולל לימודי תאוריה, לימודים מעשיים ומבחנים.
מה ההבדל???
ההבדל היחיד הוא שכאן אין גוף שאוכף את זה ולכן כל אחד יכול "לקנות מכונית ולצאת לכביש".
לכן כל מרחף חייב לעשות את השיקול הזה: אם אין גוף שאוכף רישוי - תאכוף אתה את הרישוי על עצמך. לך לבית ספר מסודר, למד בקורס עם התחלה, אמצע וסוף ואל תעשה את מה שלא למדת לעשות.
זה עד כדי כך פשוט.
אחר כך תתקדם ותלמד עוד בעצמך. אבל זה כבר לשלבים מאוחרים יותר ואחרי שקיים הבסיס.
-
אנחנו כאן בשביל לילמוד, מאנשים עם יותר נסיון שיסבירו לנו, אז אני אישית לא רואה שום סיבה להתעצבן על זה שאמרו שם של מישהו. אבל לא צריך להאשים או להאניש כמו ששמעתי שאגודה עשתה בעבר (אולי זה רק שמועות).
-
תסלחו לי,
אבל אני לא מאמין שאפשר ללמוד רחיפה מהערות של מרחפים אחרים, וגם, אני לא מאמין בלימוד רחיפה דרך הפורום הזה.
אני גם לא מאמין בסימון המסוכנים עם X אדום על המצנחים.
אם אתם באמת רוצים ללמוד או לחזק צד חלש יש פתרון אחד והוא הדרכה.
אבל, זה עולה כסף וכסף אף אחד לא מוכן לשלם.
אורי שמיר
-
זכותך :)
אי אפשר ללמוד מכמה קורסים . אין בעיה לשלם עבור כל קורס ,אבל מי שעבר את כל הקורסים הוא עדיין לא יודע.
אנו ממשיכים ללמוד גם אחרי הקורסים........
-
דבר נוסף.
לדעתי יש מעטים מדי שמעירים לחבר כשהם רואים אותו מבצע עברת בטיחות ואפילו גרוע מכך עוד משבחים אותו על כך.
כשאני רואה את אורי ויורם ממריאים ברוח מעבר למגבלות אני אומר להם שהם מטומטמים (ואני נוסע איתם ביחד כל שבוע) ומצד שני אני שומע מרחפים אחרי מצדיקים אותם.
והאמת ששניהם טסים טוב אבל הבטחון העצמי שלהם משיג את הרמה שלהם בעשרות קילומטרים, אני רק מקווה שיתעוררו לפני שיפגעו, אני בכל אופן לא אפסיק "לנדנד להם" גם אם אני היחיד שטורח לנסות להציל להם את החיים.
לגיל יערי ז"ל הפסקתי להעיר שהוא תמיד מגרד קרוב מדי כי כבר לא היה לי נעים שאני היחיד שמעיר לו והוא בכלל יותר מנוסה ממני. אולי אם לא הייתי מפסיק או אם לא הייתי היחיד לא הייתה לי דוגמה לכתוב עכשיו.
תאמינו לי גם מלשבת על הגדר ולא לעשות כלום יכולים להיות נקיפות מצפון, מי שרואה את הכתובת על הקיר שיקריא אותה בקול רם ולא ישמור לעצמו את האפשרות להגיד "ידעתי". גם אם הוא מרחף יומיים וחצי.
-
צחי
אתה אומר דברים קשים ונכונים כל כך, הכי קשה לחבר הכי טוב שלך , גם אם זה בחצי חיוך לומר" יא טמבל -אל תמריא ברוח צפונית מידיי מערבית מידיי מזרחית מידי 28 קמש -35 קמש וכו וכו.
ולמרות שכולם בעמדה בד"כ מחייכים להם בשקט מתחת לשפה, וממתינים לראות למי צריך להזמין אמבולנס, את האמבןלנס אומנם אי אפשר למנוע - אבל להמשיך להעיר זה בהחלט חיובי גם אם זה ישקיט מצפון כזה או אחר.
לפני כחודש בארסוף פנה אלי מישהו לעזרה, ואכן התחלתי לעזור לו בפרימת קשרם אבל שראיתי שהוא מתחיל להרתם ולסובב את הוי ליין הפוך כדי ללרתום לריתמה, ולא בסדר מסויים, שאלתי אותו,היכן למדת? והוא ענה- שלבד.....חדלתי מלעזור לו ונורא כעס שאמר לי שכולם פה רעים שהם שומעים שהוא לומד לבד ולא מוכנים לעזור- משפטי היומרה שלי בנוסח "אנחנו רוצים לראות אותך חי!!! ומרחף איתנו לא עזרו" הוא המשיך לכעוס....
סתם דוגמא אמיתית...
צחי לא נוכל לעזור באמת למי שלא מוכן לעזור לעצמו.
חבל אבל אלא הם החיים.
התקשרתי אליך בשישי בצהריים אחרי שאמרת לי אל תיסע יש צפונית, ואמרתי לך שיש מצנחים גבוהה בזיכרון, ואכן גם ברכס היו באויר בצפוניות לגמרי, ואני?
אימוני הנפות -בכל נהריה אין לי דשא כזה יפה...
אז כולנו מנסים להרוויח איזה דקה באויר...
מה הסימן אומר שכולם על הקרקע ואף אחד לא ממריא??? או תנחת מהר או אל תמריא.....ומדוע מגיע חתול עם נשמות שלא ננגרות לו ומנסה לטוס ואומנם מצליח ונוחת אחרי 2 דקות?
ואחרון חביב, למה שאין אף אחד באויר כי צפוניות עדיין, ממריא טנדם עם ילדה קטנה רק בשביל להרוויח עוד 300 ש"ח?? ולבסוף גם נוחתים למטה.... מי הרוויח מזה? מי נהנה מזה?? למה??
לא יותר אחראי זה לומר חברה הרוח לא משהו בואו נדחה לפעם אחרת?
300 ש"ח אחרונים?
צחיק-כואבות לי האצבעות -אין מה לעשות לצערי.
ככה החיים.
טיסות בטוחות
-
אם אפשר, אנסה למקד את הבעייה של כלל המרחפים.
את השליטה במצנח רחיפה ניתן לצייר כבניין שללא יסודות חזקים וטובים יפול ברעידת האדמה הקלה ביותר.
הבנת הטיסה במצנח רחיפה בנויה לדעתי באפן הזה:
1. ידע תאורטי בנושא הכנף הרכה (מצנח רחיפה)
2. שליטה קרקעית במצנח.
3. שליטה קרקעית במצנח.
4. שליטה קרקעית במצנח.
ורק אז הגעה לעמדת המראה (גבעה תספיק בשלב הזה)
5. הבנת מגבלות השטח של עמדות ההמראה השונות.
6. הבנת מגבלות הרוח להמראת מצנחי רחיפה.
7. הבנת המושג "הפרש בין משבים" בעמדות תרמליות והשלכותיו לגבי יום הפעילות בהרים.
8. הבנת השלכות העילוי בקרבת ההר באתרים תרמליים.
9. ביצוע תרמול, פניות, איבוד גובה, BIG EARS , צלילה ספיראלית, SAT הליקופטר וכל מה שבדמיון שלכם.
10. עיתוי המעבר לנחיתה ובחירת שדה נחיתה.
11. הנחיתה עצמה.
בא נסכם שבסעיפים 9 עד 11 רובכם "חושבים" שהם שולטים.
ואני אסכם בזאת בזאת שללא הבנת וביצוע סעיפי היסוד 1 עד 7 בצורה "טובה מאד" החיים של כל אחד מכם בסכנה !
אני עדיין בדעה שללא מערכת חוק שתרשיין ותאכוף את פעילות מצנחי הרחיפה בארץ (גם גלשני אויר, ממ"גים וכו' אבל זה לא מענינכם) הסיכוי שמשהו יזוז כאן מבחינה בטיחותית שואף ל 0
זו דעתי
אורי שמיר
-
שלום לכולם,
אני קורא מתמיד של הנאמר בפורום ואני לא יכול שלא להגיב למה שנאמר כאן ולתת דוגמא מיום שבת האחרון
ביום שבת הגעתי לארסוף בסביבות השעה 1300 ונדהמתי לראות שבצד הצפוני של העמדה עומד לא במלא תפארתו ...טנדר (זה היה או מיצובישי מגנום או איסוזו איפון)
אני לא מכיר את מי שהיה שם עם חניכים וטנדמים אבל אני חייב לאמר שנאלצתי להמתין באויר קרוב לעשרים דקות עד שהחלטתי לנחות והכל בגלל שאותו מדריך (אני באמת לא יודע מי זה היה) קיבל את החניכים שלו שניים שניים לתוך עמדת הנחיתה כאשר הם מגיעים מצפון ברוח עם רכיב צפוני ??
גם כאשר הגיע תורי ונכנסתי מדרום מול הרוח, אני רואה (כאשר אני כבר מעל החלק האחורי של העמדה) את אותו מדריך, מורה לחניך להיכנס לנחיתה
החניך הגיע מולי והחל לעשות מיני Sים כדי לאבד גובה (רוח חזקה) והכל כאשר אני באויר בגובה שלו (נכנסתי הרבה יותר גבוה)
בלית ברירה ועל מנת לשמור על עצמי נאלצתי לנחות בחלק האחורי של העמדה על הגבעה הקטנה
ואם לא הייתי מספיק מנוסה הייתי עף אחורה בטיל (למזלי רק נגררתי מעט)
ממש חוצפה
בלי שום כללים, בלי חוקים עם אוטו בתוך העמדה ואח"כ מתפלאים למה יש תאונות. (למותר לציין כי בכל השעה וחצי שהייתי באויר בילית הרחק מהם בוינגיט כי ראיתי שאין פינוי ימינה, טסים אחד ליד השני וכל טעות אפשרית)
עוד נקודה - היה שם מישהו (לא מכיר אבל אולי אתם כן) שטס ...יחף על מצנח של עפקו צבוע בצבעים מיוחדים
ניכר עליו שהוא טייס מעולה כי הוא עשה ווינג אוברים מלאים וארוכים ממש יפים אבל...
עשה את זה כאשר הוא בגובה הרכס, צמוד אליו ולפעמים אף מתחתיו
אני זוכר את עצמי מסתכל עליו מלמעלה ואומרי לעצמי -
"בואנה שלומי, איזה טייס מעולה, הלוואי והייתי מרגיש כל כך בטוח על המצנח כמוהו אבל כמה שהוא מעולה הוא
(וסלח לי מראש ידידי הטייס המעולה) חסר אחריות ואפילו, ואם לא הייתי רוצה להיות מנומס, הייתי אומר מטומ...
כי בשביל מה לעזאזל אתה עושה את זה כל כך קרוב ונמוך לרכס ולמה לכל הרוחות אתה יחף ?? אז מה אם אתה יודע לטוס. לא חבל
-
שלומי, אם היית מציין שהקמיקזה המטומ...שראית היה גם בלי קסדה אז הייתי אומר לך שזה בטח אני...
כל אחד והשריטה שלו... :-\
-
אתה טס מדהים דויד, אבל ראבק תיזהר
אגב איזה עפקו זה ?
-
צחי ,שנינו יודעים מניסיוננו שהשלב המסוכן ביותר זה השלב בו נימצאים היום אורי ויורם,שאחרי כמה קרוסים השתן עולה למוח,ואני מכיר עוד מיספר חברים בשלב הזה,יורם מצלם נהדר ומקבל פירגונים מפה ועד דמשק,אבל את ניזקי החממה הקרועה בזיכרון לא ראינו בצילומים,זה הצד הפחות נעים,אומנם הבנתי שהיה ממש לא כואב אבל איפה היושר,לאמר את מה שלא נעים,ומה איכפת לו שלחקלאי זה עלה הרבה כסף לתקן את הנזק.
אז יורם הוא רק דוגמא,נכון שאתה טס יפה אבל תישמרו לכם,אחרי שראיתי את התאונה בספרד לפני שבוע זה חידד לי עוד את מה שכבר למדתי בכמה שנים בספורט הזה,שכל היופי ,האנרגיות המדהימות שיש לנו כשאנחנו טסים יכולים להיגמר בקריסה קטנה 4 סיבובים וזהו ,אז תחשבו על זה כל יום לפני שאתם הולכים לישון עם החברה ,הילדים ,ההורים וכל מי שייצטרך ליסבול אחרי שייקרה אסון,לילה טוב
-
כן גם אני שמעתי את סיפור החממה כבדרך אגב, כאילו לא משהו רציני אבל האמת שמלמעלה חממה של ירקות וחממה של תבלינים נראות אותו הדבר, למזלו נחת על חממה של תבלינים כי בחממות של הירקות יש בזנ"טים בגובה מטר וחצי פזורים בחממה ומחזיקים את החבלים של ההדליה.
הרבה מזל בבחירת החממה :-\
רק חבל שעכשיו אנחנו עוד פחות רצויים בזיכרון וגם ככה החקלאים שם לא ממש אוהבים אותנו.
גם לא תשמע אותם מספרים יותר מדי פעמים שהמריאו בתבור ל"אפקט ערב" וטסו אחורה בfull speed system.
-
חבל מאוד שהשורות השוות זהב של איתי אלמוג, מן הנכר, אנחנו צריכים לקרוא לאחר רצף אירועים תאונתיים כל כך צפוף ומיותר לגמרי.
אך מתוך נסיוני האישי אני מפציר בחברים בכל לשון של בקשה, לקרוא פעם ופעמיים ושוב לקרוא ובעיקר להטמיע ולהפנים.
וגם הביקורת של איתי השני מכאן, מארצינו הקטנה , גם אם בוטה וכואבת צריך להתייחס אליה בדיוק באותה צורה ממש.
לעזאזל!, זה הכל מחוץ לשליטתינו?
האם אורי צודק שאין מה לעשות כי אנחנו ישראלים?
ועד שלא יתנו לנו נבוט בראש שום דבר לא ישתנה?
אני מסרב לקבל התיזה הזאת.
כי עד שיקום בביורוקרטיה שלנו אם בכלל איזה שהוא גורם ממלכתי ויכפה עלינו (אם בכלל) כללים נוקשים עם חוקים מגבילים וסנקציות וכו' ירשיין ויפקח וכו' וכו', האם עד אז נגזר עלינו לקרוא כל פעם על עוד ועוד תאונות?
תמיד יש מה לעשות , גם בתוך מרחב גדול של חוסר שליטה יש תמיד מרחב מסויים של שליטה מוגבלת, וכאן אנחנו ניבחן האם בתוך המרחב המסויים אנחנו לוקחים אחריות או לא.
הנה דוגמא קטנה מהיום.
הגעתי במסגרת טיול עם משפחה מברזיל לעמדה בזכרון ,היום בצהרים ולא היו עוד מרחפים בשטח והחלטתי לא להמריא למרות שלא היה בתכנון שלי שום טיסת מרחק עקב האורחים הברזילאים שהיו איתי.
אלא כולה איזה טיסה מקומית נחמדה.
חזרתי לעמדה אחרי הצהריים ושוב כמעט הלכתי מבלי להמריא כי החלטתי שאני לא מרחף בהרים אם אני טיס בודד.
זו דוגמא , טובה או לא של דברים שיכולים להיות תחת השליטה שלך.
ורק אחרי שהגיע במקרה גונן "שרק עבר באזור" הרשיתי לעצמי להמריא.
ותודה גונן שנשארת.
אני בהחלט זוכר ימים אחרים עליזים, כאשר כל השיקולים האלה לא היו נשקלים בכלל...
וטוב שהימים האלה חלפו, מי שזוכר זוכר....
אז בואו נתעשט, ונעשה ככל לאל ידינו , שתהיינה פחות ופחות תאונות ולא ההפך חס וחלילה.
שנה טובה של רחיפות בטוחות ומהנות.
אריה לשובר SOL PARAGLIDERS DEALER
-
היי שלומי,
אני אשמח להכיר אותך בשטח ומאוד מעריך את הדאגה הכנה שלך ואת סיגנון הכתיבה.
המיצנח הוא Twister והוא מיצנח שמיועד ל Acro, הוא מאוד קטן כמו ששמת לב (16 מ"ר...) ולמרות שהוא גם ככה מיצנח עצבני, אני מעצבן אותו יותר עם קרוב ל 20 ק"ג נוספים מעל למשקל העליון...(הפסיקו לייצר את אחיו הגדול בעפקו ?? :'()
זה גם מה שמסביר את הגובה הנמוך שלי ברכס ואת המהירות הגבוהה כ 50 קמ"ש Trim
Ciao
-
אני מקבל את הביקורת של איתי באהבה ומנצל את ההזדמנות להכות על חטא.
פעלתי לא נכון וכנגד כללים אשר הנחו אותי בכל שנות הטיסה שלי.
הארוע של יום שישי הווה תזכורת מצלצלת לחזור אליהם.
חוק ברזל: ההחלטה לטוס היא שלך ורק שלך. שיקול הדעת הוא שלך ורק שלך.
יתירה מזאת, אם אני לא יכול להניף לבד, אני לא ממריא.
הטעות שלי הייתה בהעברת שיקול הדעת ממני והלאה. זה מפתה מאוד כאשר מישהו שאתה סומך עליו אומר לך שזה בסדר. הדבר נכון במיוחד כאשר אתה נמצא עם מקצוען על. ביום שישי אני וויתרתי על כל ההליך. אני אפילו לא הנפתי את הכנף. את שיקול הדעת לקחתי חזרה כאשר ביטלתי את נסיון ההמראה והקרסתי את הכנף.
טיסה בטוחה מתקיימת כאשר יש התאמה בין רמת הטייס לבין 1)הכנף, 2)העמדה ו3)התנאים.
כאשר אני עושה צעד מעבר לתנאים הסטנדרטיים, אני רוצה להחזיק שניים מתוך שלושת המשתנים קבועים, תוך הגדלת מרווחי הבטחון, וברמת מודעות גבוהה לעצמי ולסביבה.
(אני בודק כנף חדשה בעמדה מוכרת ובתנאים אופטימליים, טיסה בעמדה חדשה עם כנף מוכרת ותנאים טובים וכו.)
מנטרה שעוזרת לי מול פיתוי היא שאני רוצה לטוס הרבה יותר מאשר לטוס עכשיו.
שלכם,
חיים אוסין
נ.ב.
מבלי לגרוע מכל הנאמר לעיל, המידע שהגיע לאיתי לגבי האירוע אינו מדוייק. גלשנים יצאו לפני ואחרי נסיון ההמראה שלי. הרוח הייתה חזקה, אך לא 40 קמ"ש. המצב בשטח יוגדר נכון יותר כ"גבולי". אני מאמין שטייס מנוסה (וללא "חלודה") יכול היה להמריא, ולחדור.(כאשר משקל הטייס בשלישי העליון של טווח המשקל של הכנף)
מצבים גבוליים, כמובן, הם המצבים המסוכנים ביותר. הסכנה היא בפער בין התפיסה הסובייקטיבית לבין המציאות. במצבים גבוליים פער קטן בתפיסה, יכול להיגמר באסון.
ולבסוף, סיפור יום שבת, עם מבט על בטיחות.
נסעתי למבוא חמה על מנת לבדוק כנף חדשה בתנאים תרמליים. טסתי איתה קודם לכן בנתניה. טיסה ראשונה בשבע בבוקר. המראה עם בריזה עדינה וטיסה בעיקר על עילוי רכס. נחיתה ראשונה ללא רוח (כמעט) לאחר כשמונה שנים. באיזור השעה תשע, כולם התקפלו לתבור לביצוע קרוס. לא עמדתי בפיתוי ונסעתי גם אני. בצמח, ארנון התקשר אליי לדרוש בשלומי, ומשסיפרתי לו שאני בדרך לתבור, המליץ שאחזור למבוא חמה. העמדה בתבור תהיה צפופה. חזרתי, ואת הטיסה השנייה בצעתי לקראת הצהריים. אף על פי שהייתי 170 מטר מעל העמדה, החלטתי לנחות למטה. (לא בדקתי את שדה הנחיתה למעלה) בדרך למטה לשדה הנחיתה נתקלתי במערבולות והחלטתי להיכנס לנחיתה בשדה רחוק יותר, אך ירוק יותר ורגוע יותר. (מאוחר יותר שמעתי על dust devils באתר הנחיתה)
מסקנה אישית: אני חוזר לספסל הלימודים!
-
חיימקה,
מסקנות מצויינות.
הבעייה של היא עם הנ.ב שלך: :גלשנים יצאו לפני ואחרי נסיון ההמראה שלי. הרוח הייתה חזקה, אך לא 40 קמ"ש. המצב בשטח יוגדר נכון יותר כ"גבולי". אני מאמין שטייס מנוסה (וללא "חלודה") יכול היה להמריא, ולחדור.(כאשר משקל הטייס בשלישי העליון של טווח המשקל של הכנף) פשוט הרסתה את כל התדמית שיצרת בתחילת הניתוח והמסקנות.
גלשן ומצנח הם שני דברים שונים לגמרי במיוחד בחדירות שלהם מול הרוח.
גם אם תאכל הרבה ותשקול כפול על אותה כנף עדיין יהיה מסוכן בשבילך לטוס במהירות רוח של 30 קמ"ש.
תנסה לחזור ללימודי התאורי על המצנח, אולי זה יכניס אותך למסגרת חשיבה נכונה בה הייתה לפי הבנתי אותך, רוצה להיות.
בברכה
אורי שמיר
נ.ב הזהרו מההתקררות מחר ובשבת,תמיד יש עוד סופ"ש לרחף בו
-
אורי הרוח היתה 34 קמ"ש מדוד .
איתי לא דייק צורה נאה להגיד ... כשדיווח את מה שדיווח
יתרה מזו אורי כשהמראתי ברוח חלשה מזו מספ ר פעמים אך
מעל ל 30 מרחפים רבים המריאו לידי כולל מרחפים חדשים לגמרי
בלי למצמץ בכלל .
-
שוב אין לך מוסג על מה אתה מדבר נתי.
למצנחים מסוכן להמריא ברוח של מעל 30 קמש.
תראה לי מרחף שממריא ברוח של מעל 30 קמש בלי למצמץ, גם מנוסה. אבל כרגיל אתה חייב להגיד שאיתי טועה למרות שאתה לא מבין כלום במצנחים אז בו אני אספר לך משהו - למצנח 34 ו 40 קמ"ש שניהם מעבר למגבלות להמראה ככה שאין ממש הבדל מבחינתנו (הבדל זניח).
קרעת אותי מצחוק עם ה"רוח חלשה מזו אבל מעל 30 ..........", מה לרוח אין משבים? היא הייתה כל היום 31 קמש? ???
אני ממש לא מבין למה אתה כל פעם דוחף את האף שלך לדיונים מקצועיים על מצנחים רק בשביל להגיד שאיתי טועה, הרי אין לך מושג וחצי מושג מתי הוא טועה ומתי לא - אתה לא מבין כלום במצנחים.
-
צחי זה די פשוט,
מליק + קדמי מדברים על רוח של 40 קמ"ש
לגלשנים ניתנה הוראה לחדול המראות.
ארנון צריך עוגן של 4 אנשים להניף מצנח ברוח שמתחילים ממריאים בה מבלי למצמץ.
אני חושב שמי שקרא הבין והפנים (גם חיים) ומי שהיה שם גם יודע את האמת.
חיים כתב מה שכתב אבל תשאל אותו ותגלה שהוא לא הוציא מד רוח ומדד.
וההוא פשוט לא שווה התייחסות.
-
נתי,
צחי צודק, מצנחים שונים מגלשן אויר במהותם.
1. כדי שתהיה כנף יציבה מעל הראש אתה קודם כל צריך להניף ולייצב אותה (ברוחות שכאלה זה פשוט בלתי אפשרי כמעט!).
2. כדי להמריא אל מול רוח של 30 קמ"ש אתה צריך שהכנף תהיה מהירה לפחות בעוד 15 קמ"ש - דבר לא קיים ברוב המצנחים שהמהירות הבסיסית שלם היא 35 קמ"ש 0כלומר-קצב התקדמות של 5 קמ"ש שלא נותן הרבה ביטחון בעוצמת רוח שכזו??!) אני כבר לא מדבר על מצנחים איטיים יותר שברוח כזו היו פשוט טסים לאחור.
בגלשן אויר אין את הבעייה הזו: ברוח חזקה אתה פשוט מוריד את זוית ההתקפה של הכנף אל מול הרוח וממריא.
נתי, כדי שתהיה לך תחושה על הסכנה שבהמראת מצנח ברוחות שכאלו תחשוב על מצב שברוח של 30 קמ"ש ויותר, אתה מרים את האף של הגלשן 15 מעלות מעל קו האופק, איפה אתה חושב שתמצא את עצמך במצב שכזה?
אגב איתי לנואל,
עם רמת ידע ונסיון כמו שיש לו ,לא מתווכחים, אפילו אם אתה בתחום הגלישה האוירית.
אורי
-
לחיים על הצד המקצועי של הדברים:
אני מרחף רק 18 שנה ובד"כ על כנף טאנדם או DHV-2 , ברוח של 30 ק"מש בהרים נדיר שתתפוס אותי ממריא!
ברכס ברוח יציבה באתר שאני מכיר אין בעייה.
בתנאים גבוליים גם מרחף וותיק בלי חלודה חושב פעמיים ושלוש על מה איפה איך ומקווה שהתיזמון לא יידפק.
גם ביום שתיהייה מנוסה ללא חלודה לא הייתי ממליץ להמריא בתבור ב30 קמ"ש רוח (זאת רק דעתי האישית).
ועכשיו לקטע האומנותי
אני חושב שאיתי צריך לכתוב שהשמיים כחולים ביום בהיר ואז........
לחכות 5 דקות ולראות את התשובה המדהימה של נתי שתוכיח שאיתי משקר מרמה וגם עושה מזה כסף בדרך כי השמיים הם בצבע...
אז יאללה שמנדריק למען הניסיון והבידור
שי