פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה
קהילת הרחיפה/דאיה הגדולה בארץ => פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה => נושא נשלח על ידי: אדרי על April 27, 2008, 11:29:30 pm
-
אבי וניר
דיברנו על הנושא לאחרונה רצ"ב חומר לימוד.
מבחן בסוף שבוע בארסוף
-
אדרי אני הולך לכתוב עכשיו כמה חוקי כבוד
בנושה הזרעת מלח לחברים שלא טסים ביום שאתה כן טס
(מנייאק)
:'(
-
אבי היה ממש לא יום משהוא
2:00 באוויר נטו ממש לא משהוא .
משעה 18:00 הרוח הפכה לצפונית מידי וממש לא משהוא.
בקיצור לא הפסדת כלום היום
-
חכה חכה
-
אבי
תקרא תצליח
שיעור על ניווט שווה לקרוא
-
לחברי רוח הקודש
שווה קריאה
-
המאמר מעניין מאוד.
שני דברים, האחד, כבר לא משתמשים בפרופילים כעורים קמורים במצנחי רחיפה. אבל יכול להיות שלשם האיורים זה יותר נח.
שני, "נקודת הציר" של אותו מדף נמצאת קדימה יותר מנקודות העגינה של מיתרי ה D. הביטו מישכו ובידקו (לא ליד ההר כמובן ולא בהגזמה)
עכשיו מעניין להתייחס לזווית התקפה ומקדמי עילוי וגרר במקרים הבאים:
נקודת סטגנציה, פתחים קדמיים וקריסות.
פרופילים רפלקסיביים. (מה קורה כשהכנף רצה קדימה והטייס בכל זאת מושך קצת בברקסים???)
חומר למחשבה!
-
עידו
תראה מה מצאתי ברשת
-
לאבי ולנ"נ וליאב
קורס טרמיקות ב 30 שניות :
תרמיקה היא תופעה מטרולוגית, ומשמעותה אוויר חם (תרמי) שעולה למעלה, ניתן לתאר תרמיקה גם כרוח בזרימה אנכית כלפי מעלה.
איך נוצרת תרמיקה:
השמש מחממת את הקרקע והקרקע מחממת את שכבת האוויר הקרובה אליה מכיוון שהאוויר הוא מוליך חום גרוע שכבת האוויר שמתחממת אינה מחממת את השכבות שמעליה וכך נוצרת שכבת אוויר חמה צמודה לקרקע (עד גובה חצי מטר) ומעליה האוויר קר יותר.
מכיוון שאוויר חם קל יותר מאוויר קר הוא שואף לעלות למעלה, אבל מכיוון שהאוויר הקר צפוף יותר מהאוויר החם , השכבה העליונה הקרה מונעת מהתחתונה לעלות.
בשלב מסויים טמפרטות האוויר החם מגיעה למצב בו היא מוכרחה לעלות, ואז היא פורצת את שכבת האוויר הקר (בנקודה החמה ביותר) ומתחילה לעלות דרך נקודת הפריצה, כלומר מכל הסביבה נאסף אוויר חם אל נקודת הפריצה ויוצא דרכו כלפי מעלה, הדבר דומה להווצרות בלונים בעת רתיחת מים (זו בדיוק אותה תופעה רק בקטן).
החל מרגע הפריצה אנו קוראים לאוויר העולה תרמיקה ויש לו צורה של מערבולת (ראיתם פעם עלי שלכת רוקדים במעגל? זוהי תרמיקה ש"מרקידה" אותם).
ברגע שהאוויר מתחיל לעלות והשכבה החמה "מתרוקנת" האוויר הקר שהיה קודם מעל החם יורד ותופס את מקומו של החם, לכן מסביב לכל טרמיקה נמצא גם זרימת אוויר יורד.
ניצול התרמיקות בדאיה:
בטיסה אנו נעים בתוך גוש אוויר, בדאיה בגלל כח המשיכה אנו גולשים כל הזמן כלפי מטה ומפסידים גובה יחסית לקרקע, כשיש תרמיקה ואנו טסים בתוכה אנו אמנם ממשיכים לגלוש כלפי מטה יחסית לגוש האוויר בו אני נמצאים אבל גוש האוויר עצמו עולה יחסית לקרקע מהר יותר ממהירות הגלישה שלנו וכך מתקזזים הפסד הגובה שלנו מול רווח הגובה בגלל עילוי התרמיקה, ואם התרמיקה מספיק חזקה אנו אף מרוויחים גובה יחסית לקרקע.
מכיוון שתרמיקה היא מין עמוד אוויר עגול, בכדי לנצל אותה אנו חייבים לטוס במעגלים בתוכה, כמה שיותר קרוב למרכז התרמיקה נקבל עילוי חזק יותר.
אחד המדדים לפיהם טיבו של דואה נאמד הוא יכלתו לנצל את התרמיקה ביעילות מירבית.
<< בתמונה : טרמיקה שסוחפת איתה חול ויוצרת מערבולת שניתן לראות אותה.
-
אדרי, תודה על תזכורות מן העבר. רק שתדע שאני בשלילה בכלל...
דבר שני, המאמר (ויקיפדיה???) על התרמיקות חלקי, ועיניין המערבולת לא תמיד תופס כנראה. חוצמזה הנה בא הוויכוח של כיוון המערבולת וחוק קורליוס. וגזר הדין שלו: אין כיוון קבוע ואין קשר לקורליוס!
-
אדרי
הטרמיקה הזו עם החול
מסוכנת למדי ויכולה לשבור כנף לגלשן
מן הסתם לא תהיה ידידותית יותר למצנח רחיפה .
העילוי שלה עשוי להגיע לערכים דמיוניים
ומי שמתעקש לנסות כן להיכנס אליה
עם גלשן חייב לפנות לתוכה בכמעט 90 מעלות
כדי לא לשבור כנף.
לפני שנתים בקדם אליפות העולם בטקסס נשברה כנף גלשן
למתחרה שויצרי
עוד פרטים ראה באוז ריפורט של דיוויס שטראוב .
-
אדרי,
אני מאחל לך ולכולנו שלא ניקלע ל"טרמיקה" בתמונה מעל, זה Dust Devil קטלני שלא נדע טפו טפו טפו... :-X
-
אני לא יודע מאיפה באינטרנט אתה מוצא את החומר אבל כדאי לציין זאת (זכויות יוצרים וכאלה), ז"א המינימום זה לתת את הקרדיט למי שכתב את זה או לפחות למי שפרסם את זה.
עכשיו לתיקונים:
לטרמיקה כשהיא משתחררת אין צורה של מערבולת אלא של פטרייה (פטריית עשן לדוגמה היא אותה תופעה רק שהיא צבועה בעשן) מה שאצלנו נקרא "בועה", כשהבועה עולה אוויר מהסביבה נכנס מתחתיה (כי לא יכול להיות וקום באטמוספירה) כשהאוויר שרץ פנימה מכל הכיוונים בנקודת המפגש נוצרת מערבולת, שזה מתחת לבועה +/-.
אם מקור החימום חזק מספיק כשהאוויר מהסביבה רץ לכיוון המרכז גם הוא מתחמם וכשהוא מגיע למרכז הוא עולה אחרי הבועה ואז נוצר ה"עמוד" של הטרמיקה.
אבל לא לשכוח שכל התיאורים הללו הם סכימטיים ביותר כל העסק בפועל הוא מאוד דינמי ומשתנה ללא הרף, באותה מידה שהמקור מחמם את האוויר האוויר מקרר את המקור ז"א שככל שיותר אוויר רץ פנימה המקור מתקרר יותר ,היחס בין החימום של השמש לקירור של האוויר על אותו מקור יוצר את ה"אופי" של אותה טרמיקה, יש טרמיקות שהן רק בועה שעולה, יש טרמיקות שפועמות (לפעמים עילוי חזק ולפעמים חלש), יש טרמיקות שהן עמוד כמעט מושלם, יש טרמיקות שהולכות ונחלשות ויש שמתחזקות, יש טרמיקות שיש להן מספר מוקדי עילוי ויש טרמיקות שמוקד העילוי משנה מיקום ביחס למקור וכו' וכו'.
בקיצור אין שתי תרמיקות זהות. וכל זה בלי להתייחס בכלל לאיך הרוח והשכבות השונות של האטמוספירה משפיעים על הטרמיקה בזמן העליה.
כמו שמוקד העילוי בטרמיקה הוא לא תמיד סימטרי במרכז גם האוויר היורד הוא לא לגמרי סימטרי בעיקר
כשהטרמיקה נסחפת עם הרוח יכול להיות שבצד אחד שלה הסינק חזק יותר מבצד אחר, מה שבטוח זה שאותה המסה של אוויר שעולה גם יורדת.