פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה
קהילת הרחיפה/דאיה הגדולה בארץ => פורום גלישה אוירית => נושא נשלח על ידי: אפרוח_של_ברזל על April 20, 2015, 07:13:04 pm
-
לא יודעת למה חיכיתי כל כך הרבה זמן, אולי כדי לצבור קצת יותר בטחון שאני לא הולכת לשבור את הגלשן היפה הזה, אבל בשעה טובה לקחתי את הפלקון של יוסקה לסיבוב נסיון והתאהבתי...
מצורף סרטון של המראה ונחיתה, אשמח להערות.
הנחיתה היתה מאד מבולגנת. היו המון טרמיקות בשדה שהעיפו אותי לכל הכיוונים, ויחד עם חוסר הקפדה על השמיניות יצא שאכלתי חצי שדה לפני שהתחלתי את הפיינל. במהלך הפיינל עוד כמה טרמיקות הרימו אותי קצת.כשמשכתי כנראה משכתי מדי כי הגלשן השתולל (זה yoing?) וכששחררתי הוא נרגע אבל הטרמיקות הרימו אותי. ככה יצא שבשלב מסויים הכביש היה מאד מדי קרוב. זה השלב שבו אני מחזירה את הידיים לבייס ומשנה טיפה כיוון צפונה כדי להרוויח עוד כמה מטרים. את הפלייר עשיתי במרחק של 4 תלמים מכביש העפר שבקצה השדה. זה היה מפחיד ומלחיץ.
https://m.youtube.com/watch?v=FYqpTZ38oPE
-
אוי...
אז ככה
1. סגרת מתישהוא את הרתמה או שטסת כל הזמן פתוח? (שולי)
2. נראה שאת מחזיקה את הידיים מאד רחב על הספיד בר. לא ברור לי למה . זה לא נח. הידיים צריכות לשבת על אמצע הכיפוף או אפילו בחלק הפנימי שלו כך שמרווח הידיים יהיה כ 0.5 - 0.6 מטר (שולי)
3. כל ההנמכה רואים שאת באובר גדול. רואים על הכנרת שאין בריזה חזקה. אני מניח שהרגשת את זה גם באוויר. פה הטעות של שיפוט לא נכון הופכת מסוכנת והטעות מאד לא שולית.
למה? כי זה מביא אותך להזדקר במקום הכי גרוע , באזור גובה 4-5 מטר(2:18) , בדיוק במקום בו צריך להיות עם משיכה יפה כדי לצלול את מפל הרוח ולהתיישר על הקרקע.
החזרה לספיד בר (2:22) מראה חוסר ביטחון ברור ובילבול. אין מה לעשות בשלב הזה על הספיד בר אלא אם כן מנסים לעשות שידור חוזר של שבירת יד(רגע ...רגע...כבר עשינו את זה בתבור...מה התמכרת לתחושת הכאב?).
מאחר ואת חוזרת ברגע האחרון מהספיד בר לצלעות את מתקשה לשלוט בגלגול והגלשן גונב שמאלה ולמזלך זה נגמר "בסדר" בזכות הגלשן הגדול ובזכות תנאי הרוח הנוחים.
שורה תחתונה - נכשל טוטלי.
אני מאד מכסח אותך בעניין כדי שתתעוררי. אבל כל מה שכתבתי אין בו שום הגזמה. אם לא תבואי מפוקסת לנחיתות ואם שוב תגיעי למצב כזה , זה יכול להגמר שוב בצורה לא נעימה וחבל...הנחיתה היא הדבר הכייפי ביותר בטיסה אז למה לחרבש אותו ככה?
-
קרן!
יפה מאוד, קדם כל חידוש מרענן לראות את הנציגה הפעילה היחידה של המין היפה (פעם היו אומרים המין החלש, היום היו יורים בי על זה ;D) ועוד ביוטיוב, כ ב ו ד !
שנית, אחלה!
על זה שנהנית בטיסה וגם ששיתפת.
דווקא העברת הידיים ממקום למקום לטעמי מעידה על שאכן לא היית סגורה על עצמך בל הרגשת מספיק טוב לשנות ולנסות, אני מניח שהרגשת שאת צריכה עוד מהירות בגובה שהיית בו ולכן הורדת את הידיים למשיכה ושליטה בפיץ' עד הקרקע.
אל תתרגשי מחגי זאת דרכו לאהוב
את כן תלוייה גבוהה מדיי גם בגלל זוית התלייה שלך (את לא נראית במצב מאוזן) ואולי גם אורך הרצועה עצמה.
ברגע שתרדי לבר, שניכם תיהנו יותר....
-
חח השאלה אם מותר לעשות כאלה דברים באוויר
-
תתחדשי יא שפע :)
הבדל משמעותי מהטסת האיזי ?
את באמת צריכה להאריך קצת את הרצועה ולקרב את הידיים .
קחי תמיד ספיירים לאוברשוט..מקסימום נוחתים פנימה יותר לא קרה כלום
בצילום הבא תדגימי נחיתה קלאסית עם תכנון מקדים עמידה מוקדמת , משיכה יפה והכל ..
סגור ?
-
שייקה, למה עמידה מוקדמת????
כל הנחיתות הבעיתיות היא בגלל שאתם יורדים מעלית בעמידה, ללא יכולת משיכה למהירות מספקת.
וכן המראות, משולש נמוך נעוץ בכתפיים
-
נימי !
תרשה לי לחלוק עליך -
1) צריך כן לעבור לעמידה בתחילת הפיינל, רחוק מהקרקע .
2) מעבר לעמידה, אחיזה בצידי הצלעות (ולא אחיזת כוס מים (אחורית)) ומשיכה עד שהבייסבר בפופיק - עושה יופי את העבודה אם לא מעבר למה שצריך.
-
נימי גם בעמידה אפשר להגיע למהירות מספיק גבוה במיקום נכון של הידיים ושליטה,
היתרון הוא בכניסה למפל הרוח שלפעמים מורידה אותך לקרקע,ובמניעת טעויות במעבר ידיים ועוד
ברור שבשיטה שלך יש המון שליטה ויתרונות באוויר פחות רגוע,אבל כדי לנצל אותה צריך רמה גבוה כמו שלך
ועדיין היא לא תמיד מתאימה
בכל מקרה בגלשן מתחילים אין שום סיבה לכך לדעתי
הילד היה מגיע עם האיזי בעמידה ליותר מ60 קמ"ש (אחפש סרטון :) )
-
עומר - כשאני מושך בעמידה אז הספיד בר מגיע לברכיים אפילו מתחת. אצלך זה בפופיק? זה אומר שאתה תלוי נמוך נמוך או שאתה לא ממש עובר לעמידה.
בניגוד לנימי אני יוצא כל פעם נגד הנחיתות של חצי בהריון.
פעם אחת בחיים התקשיתי לחדור רוח במצב עמידה. זה היה נחיתה ליד עמיקם ברוח מזרחית חזקה (יצאתי מהגלבוע) והטקמה פשוט ירדה הליקופטר למרות משיכה מקסימלית בעמידה.
השליטה בגלשן הרבה יותר טובה במצב עמידה והיכולת לזהות ולהגיב מיידת להפרעות / טרמיקת , טוב משמעותית במצב עמידה ביחס למצב שכיבה.
-
קרן ..
מה ההבדלים בין הגלשנים ?
-
לא חשבתי להגיב כי כבר נאמרו לך דברים טובים ונכונים.
אבל התפתח דיון טוב, ונראה לי שאדגיש כמה דברים בנושא.
דבר ראשון תגובה להערה של נימי:
הדיון אינו רק באיזו תנוחת גוף ואחיזת ידיים יש שליטה טובה יותר, אלא גם (ובעיקר) באיזה שלב רצוי שהגולש (מתחיל/מנוסה- לא משנה) יתעסק עם שלב המעבר, שהוא נקודת תורפה מבחינת השליטה בגלשן, בכל תהליך הנחיתה.
עדיף, במיוחד לגולשים פחות מנוסים, להוציא את השלב הזה מתהליך שהוא גם כך צפוף/קריטי/מלחיץ וכדומה.
כך, הראש פנוי לשלב הפיינל נטו.
הטעות הנפוצה במעבר לעמידה היא נסיון לעבור בזמן משיכה. זה קורה כאשר מאחרים טיפה עם המעבר, ובלית ברירה נאלצים למשוך בגלל מפל הרוח.
מה שקורה הוא זה: בעזיבת יד אחת במצב הזה משתחרר האף, ועולה הכנף בצד של היד המשוחררת, ואז צריך לתקן בגובה נמוך עם מהירות אוויר בעייתית ועם מצב ממש לא אידאלי של "בדרך לעמידה ועם יד אחת בדרך לצלע".
בגלל כל זה עדיף להעביר ידיים לצלעות ולעבור למצב עמידה מלא עוד לפני ההגעה להשפעת מפל הרוח, בשלב שעדיין ניתן לטוס משוחרר (למי שאין רתמה עם רצועה המחוברת לסליידר, השתמשו במיתר המעמיד אתכם רבאק!! בשביל זה קיימת המערכת הזו ברתמות שלכם).
עכשיו... אתה יכול לטעון (נימי) שניתן לעשות זאת במעבר מאוחר, אם יש רגש ותחושה טובה. אבל זה בדיוק העניין.. לגולש לא מנוסה אין את זה! בנוסף, הוא לחוץ מאד משלב הנחיתה.
עדיף ללכת על הצד הבטוח.
לגבי השליטה בגלשן- אני לא נתקלתי בבעיה בשליטה במצב עמידה עם ידיים על הצלעות...
לשפע,
רציתי להוסיף דבר קטן על מה שכבר נאמר לך כאן..
זה נראה שאת מתחילה משיכה חזקה (עד כמה שהיה לך כוח) כבר בשלב מאד גבוה.
זה לא דבר רע, ומהירות עודפת לא מזיקה לאף אחד. הבעייה היא שאת נחלשת לקראת המפל החריף בסוף (בנוסף להחלשות במשיכה, ידים עייפות תזוזנה לאט יותר עם פחות היענות לפקודות שלנו).
על מנת לשמר את כוחותייך לסוף, יש למשוך באופן מידתי והדרגתי. להתחיל במשיכה קלה ולהגביר ככל שמתקרבים לקרקע.
לדוגמא, אני מגיע למשיכה מירבית ב 15~20 מטרים האחרונים (תלוי בעצמת הרוח).
ועוד דבר,
העירו לך (בצדק) על גובה תלייה. אבל הבעיה היא לא בהכרח באורך הרצועה.
את תלוייה זקוף מידי (אולי כי זה נוח לך יותר לשרירי הצוואר) לפני שאת מאריכה את הרצועה, בדקי אם בהורדת זווית התלייה שלך למצב מיטבי, את מגיע לגובה הנכון.
טיסות בטוחות.
דוד
-
קודם כל תודה על התגובות :)
לא ידעתי שיש גולש בשם בר. אם הוא נראה טוב אולי יש מצב לקבל אישור מיוסקה....
לענייננו:
נתחיל מהשוליים - הרתמה היתה סגורה עד מתחת לברכיים. לא יכולתי לסגור יותר בגלל מגיני הברכיים ששומרים כרגע על הפצע שמחלים מהטיסה הדפוקה בהר הארי לפני חודש. (סלע בשתילה, ארבעה תפרים בברך. שתילה שלישית מאז הרתמה החדשה).
בעקרון כבר מזמן הפסקתי לטוס עם מגיני הברכיים ואני בד"כ סוגרת את הרתמה עד מעל הברכיים.
ההחזקה על הבר - באיזי יש גלגלים על הבר אז התרגלתי כנראה להחזיק במפתח ידיים גדול. אני אעשה נסיונות בטיסות הבאות עד שאמצא מה נוח לי.
המרחק מהבר - אני אשנה את הפיץ' של הרתמה בטיסה הבאה ואבדוק את ההבדל. בטיסה הזו הרגשתי מאד רחוקה מהבר וזה לא היה נוח בכלל.
ועכשיו לעיקר - אני מסכימה עם חגי לגמרי. הנחיתה נזו היתה כשלון טוטאלי והיה לי הרבה מזל שלא נחתתי לתוך רכב. זו אחת הסיבות שאתם התבקשתם להתערב ולייעץ לי :)
בראיה לאחור - אם כבר התחלתי את הפיינל עם ידיים על הבר עדיף היה להעביר אותן בשלב ההתיישרות ואיבוד המהירות.
גם התחלת הפיינל, אם כבר אכלתי את השדה, היתה צריכה להיות נמוכה יותר. מה שהלחיץ אותי היה שבלגים דרומה הרגשתי רוח גב חזקה (היה רכיב צפוני מאד) ופחדתי להסתבך בחדירה לתוך הרוח.
דוד, אין מצב שאני אתעסק עם הסליידר בנחיתה, זה לא נוח ומקשה עלי ולחלוטין מיותר בעיני.
מה שכן, ואת זה אני רואה בעוד סרטוני נחיתה שלי, המעבר שלי לעמידה הוא לא מושלם בכלל. למעשה, אני לא באמת עומדת בנחיתה אלא עדיין חצי שוכבת. זה אמנם שיפור לעומת מה שקרה ברתמה הישנה, אבל לא בשביל זה החלפתי רתמה. אני צריכה לזכור להתנענע ולעבור לעמידה מלאה. אולי השינוי בפיץ' ושכיבה במצב נמוך יותר ישפיעו גם על המעבר לעמידה?
ה"היחלשות" במשיכה לקראת הקרקע היתה מכוונת כי למעשה כל הזמן שיחררתי את הגלשן כדי שהוא יפסיק לרעוד לי ולהשתולל מצד לצד אבל אז הוא עלה בטרמיקות. משום מה לא רואים את זה בסרט אבל זה מה שקרה בפועל.
הפלייר לא היה בגובה 2-4 מטר, יותר לכיוון 1-2, אבל בהחלט הוא נבע יותר מהעובדה שנגמר השדה מאשר מזה שהגיע הזמן הנכון.
בנוגע להבדלים בין האיזי לפלקון - הניהוג הרבה יותר קל לי על הפלקון. אני מרגישה שקיבלתי הגה כח פתאום. הרשיתי לעצמי להתקרב הרבה יותר לרכס ולאנטנה כי הרגשתי יותר בטחון בזה שאני אבצע פניה והגלשן יגיב בהתאם. באיזי יש לי 2-3 שניות דיליי בין מתי שאני מבצעת את הפניה ומתי שהגלשן נענה לה. זה ההבדל הכי משמעותי בעיניי.
הבדל משמעותי שני הוא מהירות הטרים - באיזי הייתי במאש מתי ששיחררתי את הגלשן לגמרי, ולכן טסתי כל הזמן קצת משוכה. זה פוגע ברגישות לרוח וגם מעייף מאד. בפלקון יכולתי לעזוב לגמרי את הידיים ועדיין הגלשן טס ישר. לאט מאד, אבל ישר. זה איפשר לי ניהוג עדין ורגיש וגם עייף אותי פחות, מה שאיפשר לי טיסה ארוכה יותר.
זהו. עכשיו רק צריך שועדת מזג האוויר תתאפס על עצמה כי אני רוצה לעוף!!!!
כאן הלינק לסרטון המלא של הטיסה, מצ'עממת במושגים שלכם, אבל אני נהניתי...
https://m.youtube.com/watch?v=HZ97r1WR9QE&feature=youtu.be
:)
-
רגע. אז כבר דפקת את הברך , שתלת 3 פעמים ..ואת כל זה איך תחקרת?
דיברנו על החשיבות של מעבר לעמידה זקופה אבל את אומרת"אין מצב שאני אתעסק עם הסליידר בנחיתה"???
לא מבין את הבעייה למשוך את החוט או להפעיל מנגנון אחר דקה לפני הנחיתה כדי שהמעבר לעמידה יתאפשר, הרי זה מה שחשוב - שתהייה בפוזיציה הנכונה ותבצעי נחיתה בסגנון הקל והפשוט !!!
בלבלת אותי עם ההערה שהיה רכיב צפוני חזק....אז למה בכלל היתה בעייה של אוברשוט לכביש ? למה מראש לא בחרת פינל מקביל יחסית לכביש. בכל מקרה אם מגלים מאוחר שאנחנו באובר שוט לתוך מכשול מסוכן אז פונים 90 מעלות ונוחתים עם רוח צד. רוח צד אם היא לא מעל 10-12 קמש , לא מהווה בעייה כלל לביצוע נחיתה טובה.
-
אגב ניסיתי להסתכל על טיסות קודמות ולא מצאתי. אני חושד גם שיש לך נטייה לשלח רגלים קדימה לקרקע כדי לרוץ עם הגלשן וזה בדיוק בטיימינג שהן צריכות להיזרק אחורה בפלייר.
שמתי לב לזה רק עכשיו בהתבוננות נוספת בסרטון ששמת.
-
הפתרון לכל בעיה הוא תרגול תרגול תרגול ועוד פעם תרגול.
לי בתחילת הדרך היית בעיה רצינית עם כניסה לפינות שלא יכולתי לצאת מהן והמראות לא הכי טובות.
אז במקום להתבשל בעמדה הייתי ממריא לגלייד המראה נחיתה בכל הזדמנות שהייתה לי,רוח 5 קמ"ש? אין בעיה נרביץ גלייד של 10-15 דקות על הבוקר.
גם תרגלת המראה וגם תרגלת נחיתה ברוח 0 בשדה,אחלה של אימון על הבוקר.
וכשאת ממריאה במטרה לנחות ולא במטרה לטוס כמה שיותר אז גם יש לך זמן לגישת נחיתה קלאסית.
רק להזכירך שבאוויר לא קורה שום דבר,החלק הטריקי בא כשמגיעים לקרקע.