פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה
קהילת הרחיפה/דאיה הגדולה בארץ => פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה => נושא נשלח על ידי: גונן גל על August 24, 2014, 06:13:55 pm
-
ליאור מתכנן לכתוב בפורום את תיאור התאונה כאשר יוכל.
ממה שהבנתי ממנו, הגורם הראשי לתאונה הוא טעות בשיקול בבחירת שדה נחיתה ובהתאם בגישה לנחיתה.
לפעמים לאחר טיסת קרוס ארוכה ומהנה, אנחנו לא מיחסים חשיבות מספקת לבחירה בזמן של שדה נחיתה מתאים ותכנון נכון של הגישה לנחיתה תוך התחשבות בכיוון הרוח בגובה השדה.
שלב הנחיתה שלרוב נראה פשוט, יכול להיות החלק המסוכן בטיסה וצריך להתייחס לשלב זה ברצינות הראויה.
-
מה פשוט מה?
הנחיתה זה החלק שאני הכי שונאת בכל הטיסה.
לא אוהבת את האדמה שמתקרבת אלי במהירות וזה לא משנה שאני נוחתת בסדר גמור ויודעת לרוב מה אני עושה.
אני עדיין שונאת לנחות!
-
אדווה,
עוד לא מצאו שיטה אחרת לסיים טיסה
-
מסכים עם גונן. באותו יום גם אני המעטתי בחשיבות בחירת שדה הנחיתה ונחתתי במדרון מתון אחורי במורד הרוח (קצת לי-סייד). היום כבר תיקנתי ונחתתי על שדה חשוף בראש גבעה.
-
מסכים עם גונן, יצאתי מהעמדה עם גונן עירא וליאור ההר זרק אותי מספר פעמים בבעיטות וקיפולי טיפ קטנים. מעל עין דור אני בערך ב650 מטר רואה את ליאור מעל כפר קיש אוסף גובה, אבל כבר איבדתי חשק חשק בגלל עוצמת הרוח והרכב שמחכה בכפר תבור מסמן לי שזו ההחלטה הנכונה ליום זה.
נחיתה בטוחה ליד כפר תבור כשהרווח למטה כבר חזקה ועוד מתחזקת בזמן קיפול המצנח. אני קצת מאוכזב מיום של שתי טיסות קצרות ולא כאלה שייכתבו בדברי הימים, אבל קרוב לרכב ולפני ההתחזקות של הרוח.
גם אני איני אוהב נחיתות אבל רק ובעיקר כי הן מסיימות את הטיסה ואני אוהב לטוס. בכל שלב של טיסה אני עם קריצה בזוית העין לשדה נחיתה אופציונלי. לפני כל נחיתה אני משנן לי את כיוון הרוח אומר לעצמי ובקול צא מהריתמה ( עקב הרגל מגונה של פעם לנחיתות ישבן ) ומתאמץ לתרגל העמדת המצנח מעל הראש בסוף הנחיתה. בלוג בוק שלי יש לי סעיף בו אני רושם הערות להמראה ונחיתה בכל טיסה.
ושתהיה לליאור בריאות
-
אני דווקא מאוד אוהב נחיתות (כמו כל החלקים של הטיסה). אני גם מודע לכך שהיא יכולה להיות אחד השלבים המסוכנים בטיסה. שלא כמו קריסות בגובה מאות מטרים בנחיתה כל תקלה הכי קטנה היא כבר במרווח טעות קטן וקרובה לדבר הכי מסוכן, הקרקע. לכן צריך להקפיד על מרווחי ביטחון ועל תכנון מוקדם.
דווקא באותו היום הייתה לי דילמה דומה לשל ליאור. הגעתי לניר דוד ב300 מעל הקרקע ורציתי לנחות בצד שני שלו ליד המעיין. ידעתי שיש לי גלייד להגיע על הקשקש אם אין סינקים, אבל ביום שכבר היה לי 4- גם היה לי ברור שאין ביטחון שלא יהיה סינק מעל הקיבוץ. נחתתי ליד השער.
-
נכנסתי כי התגעגעתי....הנחיתה שלי לפני 4 שנים בערך..גרמה לי לנטוש את הספורט...הנגיעה בקרקע במהירות גבוהה עקב תיכנון שדה נחיתה מהגרועים שבחרתי בגל 6 שנות הטיסה שלי....פיזית לא שברתי כלום...נכנסתי בקרקע לאחר פלייר מגובה מטר וחצי ובמהירות גבוהה כי אחרת הייתי הכנס באבנים ועמודים....בקיצור שיקול דעת שהשתבש לגמרי...
-
אני טס 47 שנה
עד היום המראות ונחיתות הן החלק האהוב עליי
והן דורשות מקסימום כבוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
-
דוד מפוקארה מלמד לתת כבוד לתהליך.
respect the process
תהליך הטיסה הוא:
המראה
טיסה
נחיתה
לכל שלב יש את המצב המנטאלי המתאים.
לכל שלב יש את נקודות הפוקןס שלו.
לגבי הנחיתה הוא אומר, אנחנו רוצים להגיע עם מקסימום אנרגיה.
ולא לשכוח, ככל שהנחיה נראית יותר מסוכנת, לעבור ממצב "טיסה" למצב "נחיתה" מוקדם יותר.
ותזכורת לכל טייסי הקרוס: תמיד צריך אתר נחיתה ראשי וחלופי. תמיד צריך plan B
נחיתות בטוחות. hug