פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה
קהילת הרחיפה/דאיה הגדולה בארץ => פורום גלישה אוירית => נושא נשלח על ידי: חגי על September 01, 2013, 11:27:02 am
-
תאונה בתבור 31-8-13 - יד שבורה - שפע (http://www.youtube.com/watch?v=h1Ouu3yU1EU#)
ראשית בשלב ההנמכה כבר ב 05:20 את במשיכה די חזקה וסתם מעייפת את עצמך ומלחציה את כל התהליך.
זה מראה קצת על לחץ נפשי לדעתי וחשש מהנחיתה. אם קיים אצלך דבר כזה אז להערכתי כבר מעצם הפחד והלחץ את מתפקדת פחות טוב וכמו שאומרים הנבואה מגשימה את עצמה.
לגבי הנחיתה - כמובן שכמו שנהוג אצל רב הגולשים מהשנים האחרונות - אין מעבר לעמידה. התנוחה הזאת רדיקלית מדי כנראה.
די התעייפתי מלהעיר בעניין. נראה שלא אכפת לכם שאתם לא עושים את הדברים נכון והתוצאות בהתאם.
בתנוחת השכיבה הידיים נשארות בתחתית המשולש וכמובן שלא שלא עשית פלייר....פשוט אי אפשר לעשות ככה פלייר.
גם הגלשן מסיים את העניין ללא פגע. לא בגלל הגלגלים אלא בגלל שבתנוחת השכיבה קשה לשמור את הידיים על הצלעות בפגיעה.
חשבתי שזאת תהיה תאונה טפשית אבל זאת לא תאונה טפשית. זאת תאונה מתבקשת!
שוב אני חוזר ומדגיש - בלי טכניקה בסיסית ובלי אוויראות בסיסית לא יעזרו שום אמצעי הגנה. מה שנקרא לא גלגלים ולא נעליים.
-
הסיבה שמשכתי כל הזמן היא כדי לשמור על מהירות. השדה היה מאד טרמלי ובשמיניות כל הזמן עברתי דרך טרמיקות. במשחק עדין שבין לא להלחם בהן מדי אבל גם לא לתת להן לסחוף אותי יותר מדי, ובמשקל הנמוך שלי על הגלשן, אני חייבת לשמור על מהירות גבוהה כדי לשלוט טוב יותר בהיגוי של הגלשן.
לגבי מעבר לעמידה - הרתמה שאני טסה בה היא רתמה אוירודינאמית שגם מתקדמת מדי עבורי וגם לא במידה הנכונה לי.
אני לא יכולה לעבור בה לעמידה ולא מצליחה לבצע את הטכניקה לנחיתה שיובל ענבר מתאר. יש לי כבר רתמה חדשה במידה שלי, אבל עוד לא התחלתי לטוס בה בגלל העברת המצנח שהתעכבה. נון שלי ובעסה לי.
-
את יודעת מה את אומרת?
כמו מישהוא שעשה תאונה על הכביש והוא טוען-
הכסא היה רחוק מדי מהברקס ולא יכולתי לבלום. נו באמת...כמה אפשר להמשיך לזלזל בבטיחות של עצמכם!!!!!! אני בכלל לא מבין איך אחרי ההרצאה שנתתי וההתייחסות החמורה לרתמות שלא יודעים לתפעל אותן נכון ....וכאילו נכנס באוזן אחת ויוצא בשנייה.
נו - הדברים שלך רק מכעיסים אותי יותר. זה פשוט טרוף כמה לא אכפת לכם מהבטיחות וכמה אתם אדישים לכך שאתם לא כשירים לטוס.
לגבי המשיכה המוקדת - אין טעם כלל להתווכח בעניין. זה פשוט שולי לחלוטין לעומת הנ"ל.
אני לא יודע מה יובל ענבר מתאר - הוא דווקא ניסה להסביר כמה להיות חצי בשכיבה זה טוב.
כמו שאמרתי בהרצאה- אני לא יכול להציל אתכם מעצמכם.
-
לינק לסרטון הערוך - מהמראה עד אחרי התאונה.
קרנהשפע תאונה תבור 31-8-2013 (http://www.youtube.com/watch?v=m88SpjsdkQ8#)
-
שפע, תודה על השיתוף האמיץ והחלמה מהירה.
אל תתני לארוע ליאש אותך.
אני דווקא חושב שפרסום כזה בפורום מעיד על מודעות יפה לבטיחות, כן ירבו.
מבלי להכנס לפרטים אין במקרה זה שום קשר לעניין הרתמה והטכניקה עליה שוחחנו בעבר. הטעויות הן הרבה יותר בסיסיות. אל תאשימי את הרתמה זה לא בגללה.
הערותי:
אין מה למשוך כל כך הרבה זמן לפני הנחיתה, זה מעייף וגורם לכך שנגיע לנחיתה מותשים (לדעתי זה מה שקרה). גם אם האזור פעיל, חפשי את המקום בו האוויר יורד (יש כזה ליד כל תרמיקה) ותסתובבי בו ברוגע. בסוף הגלשן ירד.
את מגיעה להצפה עם ידיים על הבייס בר, העברת הידיים לצלעות מאד מאוחרת והססנית ולכן הן גם ממוקמות מאד מאד נמוך במקום בו יהיה לך קשה ליצר דחיפה הגונה.
כשצריך לדחוף לא דחפת.
רק בריאות.
-
מוסיף גם לכאן את התובנות שלי + אחת חדשה לאחר שיחה עם לירן :
* בייחוד לגולשים הצעירים : הצלעות נועדו לשמור עלינו ועל הידיים שלנו ! אם תחזיקו גבוה ,בעמידה, ותדחפו עד הסוף ...גם בשתילה חזקה האנרגיה תיספג בצלעות שנועדו להתעקם ,ולידיים לא יקרה כלום -והן בטח לא יפגשו את הקרקע!
בוקצור להטיס עד השניה האחרונה ולא לנסות לעזוב ידיים !!
* אם גולש/גולשת יודע שיש לו בעיה עם אחד משלבי הטיסה הבסיסיים (המראה/טיסה/נחיתה) ,
אסור לו לטוס עד שהוא מטפל בזה ! וזה לא משנה אם הבעיה קשורה לציוד לטכניקה או לשניהם .
* מכשיר קשר הוא מכשיר חובה !! דקה אחרי ששפע נחתה היא עדכנה אותנו על מה שקרה ,ובאותה שניה כולנו היינו מעודכנים (אני ואנדרו באוויר והילד בעמדה לפני המראה ששלח באותה שניה את חברה שלו עם הרכב שלנו למטה)
* התובנה הפחות חשובה אבל עדיין .. גלגלים ! אחרי שעברנו את השלב בראשון ופתרנו את בעיית הנחיתות ,ועדיין גולש מרגיש בצורך למקרי חירום .. זה ללא ספק חשוב ! במקרה הזה לשפע היו גלגלי כסת"ח קטנים של נורט'ווינג בקוטר של 7 ס"מ בערך - לא נחשב . אם היו לה גלגלים גדולים (כמו של דוקטור בי לדוגמא) הסיפור (לאחר הצפייה בסרטון מוסיף את המילה אולי) היה נגמר אחרת .
ומסכים עם הסיכום של יובל .
-
רק הערה קטנה שי
לא ניתן להמשיך ולהחזיק בצלעות כשהגלשן פוגע בקרקע ונעצר , אם הידיים נמצאות בחלק התחתון.
כשמחזיקים במרכז הצלע או מעל לכיוון ה 2/3 אז אפשר באמת להעביר את השבר לצלעות במקום לידיים.
-
צודק ,זאת הסיבה שכתבתי "תחזיקו גבוה"
-
הרשו לי להוסיף הערות שלי:
הבעיה הגדולה היא כנראה בעיה נפשית (חרדה) שהכל נובע ממנה. הזמן שקרנה כבר אספה באוויר מצדיק הנאה ושחרור. לצערי, אני לא מבחין בטיסה הזאת, ולו בשניה אחת כזאת. זה מהתחלה נראה כאילו שקרנה רוצה רק לגמור עם זה. בדקות הראשונות הכל מרים, והיא רק בורחת מאזורי העילוי. אין אפילו סיבוב מלא אחד בקרבת ההר, ואני לא מדבר על קרבה מסוכנת. נדמה לי שהיא אפילו לא סוגרת את הריצ'רץ' של הרתמה. חסר מאוד העניין הזה של הפקת ההנאה מלהיות באוויר, וככל שהיא מתקרבת לקרקע, היא רוצה לסיים את העניין מהר יותר. אין הטסה, היא אונסת את הגלשן ללא רגישות ובכעס ממש. הייתי ממליץ לקרנה להמריא ואחרי שאספה קצת גובה והתרחקה מההר, פשוט לעזוב ידיים, לתת לגלשן להזדקר, לבדוק לו קצת גבולות ולתת לו לטוס כמעט לבד. היא פשוט מפריעה לגלשן לטוס בסבבה. לא ראיתי אותה מחייכת אפילו לשניה.
את המשיכה לקראת נחיתה מספיק לבצע בגובה 10 מ' ואז היא כבר חייבת להיות בעמידה. אגב, אם היא הייתה משוחררת, היה לה זמן מספיק וגם גובה, לתרגל מעבר לעמידה באוויר.
-
דבר ראשון לקרנהשפע החלמה מהירה וחזרה מהירה ובטוחה לטוס.
קטונתי מאוד מלדבר על טכניקות של הטסה ונחיתה בגלשן אבל מה שמיקי כתב מחבר אותי מאוד למה שחגי כתב בשרשור על תבור/מבוא (קצת התלבטתי אם לכתוב פה או שם).
קרנהשפע הגעת לעמדה מאוד מאוחר כשכבר היו מצנחים באוויר ומספר דקות לפני שאני המראתי, העמדה עמוסה אז זה יוצר תחושה של "נחכה שיתפנה קצת" (או שסתם לוקח זמן להרכיב גלשן) וזה מביא להמראה מאוחרת בתנאים הכי חזקים לאותו היום. לדעתי להמראה המאוחרת יש משקל רב בתחושת ה"לחץ" והחשש מהאוויר המאוד פעיל. כמו שחגי אמר אם היית מגיעה מוקדם וממריאה באוויר רגוע יותר היית גם מרגישה רגוע יותר וגם בטוח יותר.
-
צחי , אני מסכים עם מיקי - שפע היתה לחוצה בין השאר כי לא יצא לה לטוס הרבה בחודשים האחרונים .
אבל במקרה של יום שבת , המראה מוקדמת יותר לא היתה עוזרת -
אחד כי כמות המצנחים שגירדו בגובה העמדה היתה רצינית , וגם מבחינתי העדפתי לחכות לפיזור .
ובנוסף כשהמריאה התנאים היו סבירים לחלוטין , ולא חזקים מדי .
-
צ'ויקה,
א) לא סתרתי את דבריו של מיקי רק הוספתי להם. כן היה לחץ, בין יתר הגורמים כי האוויר תרמלי ולא תמיד יורד מתי ואיפה שרוצים. אולי שכחת מה זה להיות דואה מתחיל אבל אוויר שלך הוא כיף יכול להיות מלחיץ למי שרוצה רק לטוס ישר למטה. כשאתה בלי לשים לב משנה את התוכניות שלך בהתאם לאוויר דואה מתחיל נלחץ שהאוויר לא מתנהג לפי התוכניות שלו.
הסיבה שמשכתי כל הזמן היא כדי לשמור על מהירות. השדה היה מאד טרמלי ובשמיניות כל הזמן עברתי דרך טרמיקות. במשחק עדין שבין לא להלחם בהן מדי אבל גם לא לתת להן לסחוף אותי יותר מדי, ובמשקל הנמוך שלי על הגלשן, אני חייבת לשמור על מהירות גבוהה כדי לשלוט טוב יותר בהיגוי של הגלשן.
ב) קרנהשפע טסה ישר לשדה הנחיתה למרות שהיה אוויר שמרים בכל מקום. כשאני המראתי (כבר תנאים תרמליים) לא היה צפוף. בשביל לטוס ישר אפשר להמריא אפילו יותר מוקדם מזה. מי שרוצה טיסה רגועה שיצריא לפני המצנחים ולא יחכה לאחרי המצנחים זו בדיוק הנקודה שחגי ציין אז ואני הזכרתי פה.
-
חברים עם כל הכבוד לכל הפרשנויות יש פה עניין מהותי שאני מעיר עליו כבר שנתיים.
השארות במצב שכיבה היא הסיבה לנחיתה הגרועה בתנאים שהיו אידאלים לנחיתה. פשוט תנאים בהזמנה עם רוח של 10-14 קמש (להערכתי כפי שנראה בסרט)- אין יותר נח מזה.
כל מי שימשיך ליישם טכניקה שגוייה ישלם בגופו ובגלשנו סונר ד'ן לייטר.
אז אפשר להגיד ככה וככה ולמה וכמה.
אני לא מצליח להבין איך גולש שנכח בהרצאה שלי בה דיברתי על הטעות החמורה של אי מעבר לעמידה ונושאי תפעול רתמה ... 4 ימים לאחר מכן הוא עושה בדיוק מה שכל כך הקפדתי להבהיר שאינו נכון.
-
מחזק את דבריו של חגי אי מעבר למצב עמידה וטיפוס על צלעות הגלשן במצב נחיתה יכול להיגמר באסון!
תנו כבוד לספורט והספורט יכבד אותכם!
-
חגי, אתה מתמקד רק במה שגלוי ואני ניסיתי להאיר את המקום ממנו הדברים הגלויים שואבים. מצב של לחץ (נפשי אני מתכוון, חגי, לאנשים יש גם מצבי רוח ונפש, ולא רק ידיים ורגליים המתפעלות ומטיסות תפעול והטסה טכניים) כל מה שאתה מעיר הוא נכון, רק שעם כל הכבוד להרצאה שלך, שלא הייתי בה, אתה לא יכול לכוון את ההרצאה לרובוטים, אלא לבני אדם עם חולשות ופחדים וחבל לי שאתה לא מסוגל לראות גם את זה. אדם לחוץ לא מתפקד תפקוד מוטורי מלא, ולפעמים הוא פשוט מאובן מפחד, אז אין מקום לגערות שלך חגי. קרנה לא רצתה לנחות כך, היא גם מבינה ויודעת את מה שצריך (למרות השטויות שהיא כותבת אחרי התאונה), רק במצב של לחץ פגע לה בפעילות המוטורית ובעיתוי הפעולות הללו, ועד שלא תדע לבודד את פחדיה ולשים אותם בפינה שלא יפגעו בה, היא תמשיך לעשות שטויות.
וכאן אני רוצה להעיר עוד משהו: הפסקות ארוכות ואי הקפדה על טיסה כל שבוע, או לפחות פעמיים בחודש, פוגעת מאוד ברמת הטיסה, כי ככל שאנחנו מפסיקים ליותר זמן, רמת החרדה עולה, וכפי שכבר כתבתי, חרדה היא מצב נפיץ מאוד. ברור שמי שלא מקפיד על רצף פעילות מגדיל מאוד את הסיכויים לטעויות = תאונות.
טיסות בטוחות ושנה טובה לכולם.
-
חגי ומיקי -אני מצטרף לרן ומוקיר כל משפט שחקקתם כאן בדיון חשוב זה.
ללא ספק - שתי הגישות, הטכנית\אוויראית של חגי והפסיכולוגית של מיקי משלימות ותומכות אחת את השניה , שכן:
1) חרדה מובילה לשיבוש בטכניקה ,שיפוט וקבלת ההחלטות. אקח את עצמי בתור דוגמא : בתחילת דרכי בספורט, בתור חניך וגוזל , הייתי מאוד לחוץ וכתוצאה מכך ההיגוי וההטסה שלי היו מאוד אגרסיביים.
2) טכניקה ירודה וקושי ביכולת השיפוט (אוויראות) מובילות אצל רב בני האדם להגברת הלחץ נפשי עד כדי חרדה. לדוגמא חרדת נחיתות או חרדת המראות.
-
מיקי- קודם כל ראיתי (לפי הפייסבוק)שאתה חוגג היום 66 אז ברכותי.
אני לא מקבל את הגישה שאומרת שאדם שנמצא בלחץ נפשי לא מתפקד.
לפי זה צריך לבדוק כל אחד לפני המראה מה מצבו הנפשי ורק אז לאשר לו להמריא.
מעבר לעמידה אמור להיות דבר שהוא בגדר פעולה אוטומטית בגובה של 15 מטר פלוס מינוס בהתאם לתנאים הסביבתיים ובהתאם להעדפה אישית של כל אחד.
אני חושב שיש פה בעייה של סיגול טכניקות שגויות . מבדיקת הסרטונים המועטים של קרנהשפע אי אפשר להסיק מסקנה ברורה בעניין כי יש מעט מאד דגימות. מה שכן רואים שם שהמעבר לעמידה עם הרתמה הנל מאד לא נח לה וכרוך במאמץ פיזי של שרירי הידיים .
-
מס חידודים משלי לטכניקת הנחיתה... ראשית בכדי לבצע פלייר משמעותי היידים חייבות להיות לפחות במרכז הצלע(ביום עם רוח) ובשליש העליון ביום בלי רוח. האפשרות למקם את הידיים גבוה בצורה נוחה וקלה תלוייה במספר גורמים: מימדי הגולש, גבוה התליה, שינוי זווית התליה בריתמה, גודל הריתמה(הגולש לא שוקע פנימה במעבר לעמידה). אם מסיבה כלשהיא יש קושי להגיע לאיזור הגבוה של הצלעות יש לבחון את אחד או יותר מהדברים שציינתי. בכל מקרה, יש להימנע מטיפוס על הצלעות (כלומר להוריד עומס מהרצועת תליה) בזמן הגישה לנחיתה, הדבר פוגע בהיגוי ובתהליך ההצפה.
-
חגי, אתה רק מחזק את טענתי שאתה אדם אטום רגשית. להגיד שאדם שיש לו לחץ נפשי - פעולותיו זהות לזה של אדם נינוח, זה כמו להגיד שאין הבדל בין אדם שמח לאדם עצוב, לשניהם יש את כל האברים הדרושים כדי לפעול... אולי שמעת למשל על איפוטנציה הנובעת מחרדה? אילו היית חלילה משמש יועץ לאדם כזה, היית בטח אומר לו: לך תבצע את המוטל עליך, לא צריך לבדוק את מצב הרוח שלך לפני כל ז...ן. או קח לדוגמה אדם שעליו להרצות בפני קהל ואין לו שום נסיון בכך. הוא ישכח מילים ויתבלבל הרבה יותר מאדם מנוסה שיודע לבודד את אותו הלחץ ולתפקד תפקוד מלא.
עכשיו אני מציע לך להתבונן שוב בסרט של קרנה ולנסות להכנס לראש שלה, לא לידיים ולזווית השכיבה. לראש חגי, לראש... ואולי תיפתח אצלך הדלת הנעולה ההיא וייכנס גם לך משהו לראש. האמן לי שאדם רגיש ומרגיש פשוט חי הרבה יותר מאדם אטום רגשית שבגלל הפחדים הקמאיים שלו, פשוט אטם את עצמו רגשית לעולם ואז הוא מצד אחד מוגן בפני הסבל אך מאידך הנאותיו גם הן מוגבלות. אני זוכר שבאחת התחרויות, טרחתי והכנתי בלינצ'ס לכל הנבחרת. כולם נהנו והודו לי, חוץ ממך. כששאלתי אותך אם לא טעים לך, ענית, שאתה אוכל רק כדי לא להיות רעב... נדמה לי שזה מסביר הכל.
תודה על ברכת יום ההולדת. בקרוב אצלך...
-
ראשית החלמה מהירה ושנה טובה לקרנהשפע.
שנית - אולי אני מפספס פה משהו (מרוב ניתוחי אופי, נפש ופסיכולוגיה) אך מדוע לאחר הפסקה ארוכה לחזור ולטוס ישר בתבור ולא במקום פשוט יותר כמו מבוא חמה? כמו כן למה לטוס עם (אני מצטט):
הרתמה שאני טסה בה היא רתמה אוירודינאמית שגם מתקדמת מדי עבורי וגם לא במידה הנכונה לי.
אני לא יכולה לעבור בה לעמידה ולא מצליחה לבצע את הטכניקה לנחיתה שיובל ענבר מתאר. יש לי כבר רתמה חדשה במידה שלי, אבל עוד לא התחלתי לטוס בה בגלל העברת המצנח שהתעכבה
הרי זה בדיוק המתכון לתאונה שהפעם נגמרה בזול למרבה המזל.
באופן כללי אני חושב (כתבתי זאת פה בעבר) שהדור החדש של הגולשים ממהר לתבור כאילו זה האתר הכי פשוט והכי בטוח לטיסה במקום לצבור ניסיון וביטחון באתר מבוא חמה.
שנה טובה, המראות ונחיתות בטוחות לכולם.
איתי
-
מיקי
מבין קטן אני בגלשנים
רגישותך נוגעת לי
וכשטסים בגבולות-בכל כלי טייס
מצב נפשי-קריטי
-
למי שרוצה לראות איך פאניקה ומצב נפשי משפיעה על תפקוד בטיסה, אני מצרף כאן את התחקיר שאני עשיתי לעצמי על המעבר מתחת לכבל חשמל.
ברור שחגי צודק בנקודה שטייס מספיק מיומן, אמור גם במצבי לחץ נפשי לתפקד מצוין.
לדעתי זה חלק מהלמידה והגדילה - איזה שטויות עושים כשלא מרוכזים או במצב נפשי מסוים.
כך לדוגמא, למדתי שאם אני מרכיב את הגלשן אז לא לדבר עם אנשים תוך כדי. פעם אחרונה שהייתי עסוק בשיחה שהרגיזה אותי תוך כדי הרכבת הגלשן, לא חיברתי את הבייס באר לאחת הצלעות. אם הבריזה הייתה יורדת והייתי טס באותו יום, לא הייתי כאן עכשיו.
החלמה מהירה לכל הפצועים.
-
חגי, אתה רק מחזק את טענתי שאתה אדם אטום רגשית. להגיד שאדם שיש לו לחץ נפשי - פעולותיו זהות לזה של אדם נינוח, זה כמו להגיד שאין הבדל בין אדם שמח לאדם עצוב, לשניהם יש את כל האברים הדרושים כדי לפעול... אולי שמעת למשל על איפוטנציה הנובעת מחרדה? אילו היית חלילה משמש יועץ לאדם כזה, היית בטח אומר לו: לך תבצע את המוטל עליך, לא צריך לבדוק את מצב הרוח שלך לפני כל ז...ן. או קח לדוגמה אדם שעליו להרצות בפני קהל ואין לו שום נסיון בכך. הוא ישכח מילים ויתבלבל הרבה יותר מאדם מנוסה שיודע לבודד את אותו הלחץ ולתפקד תפקוד מלא.
עכשיו אני מציע לך להתבונן שוב בסרט של קרנה ולנסות להכנס לראש שלה, לא לידיים ולזווית השכיבה. לראש חגי, לראש... ואולי תיפתח אצלך הדלת הנעולה ההיא וייכנס גם לך משהו לראש. האמן לי שאדם רגיש ומרגיש פשוט חי הרבה יותר מאדם אטום רגשית שבגלל הפחדים הקמאיים שלו, פשוט אטם את עצמו רגשית לעולם ואז הוא מצד אחד מוגן בפני הסבל אך מאידך הנאותיו גם הן מוגבלות. אני זוכר שבאחת התחרויות, טרחתי והכנתי בלינצ'ס לכל הנבחרת. כולם נהנו והודו לי, חוץ ממך. כששאלתי אותך אם לא טעים לך, ענית, שאתה אוכל רק כדי לא להיות רעב... נדמה לי שזה מסביר הכל.
תודה על ברכת יום ההולדת. בקרוב אצלך...
אני עונה לך כי זה משעשע
מי שסובל מחרדת ביצוע לא שוכח בגלל זה שהוא צריך לכוון את הסטיק אל החור
מי שצריך להרצות לא שוכח שכדי לעשות זאת הוא צריך לדבר
מי שצריך לנחות לא שוכח שהוא אמור לעבור לעמידה אלא אם כן הוא ממילא לא עשה זאת קודם בטיסותיו הקודמות.
שוב אני מזכיר לך שלפי תפיסתך צריך להעסיק פסיכולוג בעמדה שיאשר או לא יאשר המראה.
לא טענתי שלחץ לא מוריד מרמת הביצוע. להיפך אפילו. בהרצאה הסברתי שעצם היותנו באוויר גורמת לכך ששיקול הדעת נפגע.
אבל מפה ועד למסקנה שחרדה היא הסיבה לתאונה , או אפילו גורם משמעותי תורם , צר לי , אני לחלוטין לא מסכים.
אה ושכחתי.....
בתור אטום רגשית אני לא מתייחס להערות הנוספות שכתבת, כנראה כולן מתוך רגישות גדולה והבנת הזולת מה שנבצר ממני לצערי.
-
מלחץ נהגים מתבלבלים ולוחצים על הגז במקום על הברקס.
מלחץ (על מצנחים) טייסים מושכים את הברקסים שהם צריכים לשחרר.
וכו' וכו'
אני לא אומר שבמקרה של התאונה הזו לחץ הוא הגורם היחיד או המכריע, אבל הוא בהחלט יכול להיות גורם בעל השפעה. עד כמה השפעה הייתה לו צריך לבדוק. אם מבטלים אותו מראש לא בודקים.
בכל אופן דוגמאות לתאונות שלחץ הוא גורם מכריע בהן יש למכביר.
-
איתי שלום,
א. נשמע מדבריך זלזול במה שאתה מכנה ניתוחי אופי ופסיכולוגיה, ואולי אני טועה?
2. בשנים האחרונות נוצר מיתוס, לדעתי מוטעה לחלוטין שמבוא חמה בטוחה יותר מהתבור. כבר פירטנו וניתחנו ורובם, הביעו את הדעה, הדומה לשלי, שדווקא כששמים את כל הפרמטרים, כף הסיכון נוטה בבירור לחובתה של מבוא חמה
-
חגי, בוא לא ניכנס לפינה הפולנית של ההיעלבויות, כי זה שייך לעולם הרגש... אני חושב שהנושא מוצה, ואתה תמשיך לחשוב כמו שאתה חושב, ואני אמשיך להרגיש כמו שאני מרגיש.
אם אני מסכם את הוויכוח בינינו: אתה טוען שלחץ נפשי אסור שיפגע בביצועים בסיסיים, אך אתה מודה שהוא יכול לפגוע בביצועים משניים (פחות קריטיים), ואני טוען שקשה להעביר קו ברור בין ביצועים כאלה לאחרים. חגי, לא כולם טייסי ח"א היוצאים למשימה קרבית. (נדמה לי שאתה שואב משם את אורח החשיבה שלך, שאולי לא תמיד מתאים לתעופה ספורטיבית). חלקנו בני אדם בעלי מבנה נפשי שלא היה מתקרב אפילו למבדקי טיס ואולי חלק מגולשי האוויר, צנחני הרחיפה מהווים פצצה מתקתקת, לעצמם ולזולתם.
מכיוון שאנחנו בימי הסליחות, אז סלח לי חגי. הרי ברור שאותה אטימות רגשית היא סוג של מגננה שמאחוריה מתפרצים לא פעם הרי געש. אחת ההגדרות לאוטיזם הוא אטימות רגשית בתחומים מוגדרים ואתה רחוק מלהיות אוטיסט !
ונחזור לדוגמה שנתתי, (ושגם אתה מהשתמשת בה) בקשר לכיוון לאותו חור. לא אני, חבר שלי... סיפר לי שלפעמים אין לו בכלל מה לכוון מרב שהוא (לא אני, חבר שלי...) בלחץ.
-
מיקי שנה טובה,
1. איני מזלזל כלל. לדעתי שכחתם עוד כמה דברים שציינתי.
2. איני יודע מי פירט מה אך לדעתי אתה טועה. המשג מיתוס לא ברור לי ולדעתי מדובר על מאז ומעולם.
במבוא חמה עמדת המראה רחבה וארוכה בהרבה מהתבור.
שדה נחיתה נוח ורגוע בהרבה מהתבור (גם ביום פעיל מאוד).
משטר רוחות מסודר וברור הרבה יותר.
הרבה יותר גובה מהמראה לנחיתה אשר נותן יותר זמן ומרחב פעולה.
אשמח לשמוע מדוע אתה חושב אחרת.
3. על כף המאזניים היכן היית בוחר להדריך מתחילים ?
-
אתה טועה. בזמני כולם התחילו לטוס בתבור והוא בצדק, לא נחשב לפחות בטוח.
כלל ידוע בכלי טיס ובעיקר בכלי דאיה, שהנחיתה טומנת בחובה סכנות רבות יותר מההמראה (סטטיסטיקה, ויש עוד הסברים).
1. שדה הנחיתה במבוא חמה למטה משופע.
2. שדה הנחיתה למטה תחום בשורת עצים.
3. כל אזור הכינרת הוא אזור "משוגע" מבחינת פוטנציאל שינוי פתאומי של כיוון הרוח ב 180 מעלות (נדיר אבל קרה לי לא פעם)
4. שדה הנחיתה במבוא חמה למעלה טרמלי באופן חריג ובעצם אנחנו מקבלים בו את שאריות הרוטור הענק המתגלגלים להם מזרחה.
5. עמדת המראה במ"ח היא עמדה מצוקית. כלומר, מעבר לעצמת רוח מסויימת, כלי הטיס נכנס לאוויר הנע מלמטה למעלה, באופן אנכי.
6. פוטנציאל הפיתוי במ"ח להמריא ברוח מעבר למגבלות (..."תמריא, יש עכשיו חלון...) היא עצומה והדבר קורה כל יום !!!
7. לגלשנים כמעט לא חשוב מהו רוחב העמדה בהמראה. יש מקומות רבים בעולם בהם רצים על רמפה ברוחב של מטר אחד.
בתבור לעומת זאת קיימת אכן סכנת וונטיורי בקצוות ההר ואז יש בעייה של חדירות וצריך להיות מודע לזה. כל יתר הנקודות לא קיימות, או קיימות בצורה פחותה.
עכשיו שעת בקר מוקדמת ואני עדיין לא במיטבי, אז אולי שכחתי עוד משהו.
בקיצור: בואו לתבור, זה חוסך זמן ודלק ויש גם עץ גדול עם צל בשדה הנחיתה. חוץ מזה יש לאן לטוס משם למי שמתחיל לצאת לקרוסים.
-
מיקי בוקר טוב,
שאתה כותב בזמני אתה מדבר על היסטוריה עתיקה.
בזמני בקושי לימדו הנפות, המצנחים עשו יחס גלישה של 4:1 והקורס כלל 6 רחיפות - מאז נצבר ידע וניסיון והגישה השתנתה.
נקודות 1 עד 3 שלך ממש לא שונות משדה הנחיתה בתבור לגולש מתחיל.
יתרה מכך, הדרכתי במבוא חמה 20 שנה ובתבור דומה והרוח בשדה הנחיתה במבוא חמה יציבה בהרבה (כיוון ומהירות).
90 אחוז מהזמן ניתן לנחות על בקוים של צפון -דרום (במקביל לשורת העצים) ואז מתבטל נושא השיפוע והעצים וכמו כן השדה מתארך.
התנאים הטרמלים בשדה הנחיתה בתבור הם קשים בהרבה משדה הנחיתה במבוא חמה !
אם תגיד לי שהגולשים נוחתים קילומטר וחצי מערבה ממדבוריה אולי נגיע להסכמה בנושא.
נקודה 5 - עמדת ההמראה בתבור סובלת מאי יציבות טרמלי ומערבולות כתוצאה מהעצים והסלעים (ביחס למבוא חמה) בקדמת העמדה. אין ספק שברוח חזקה בשתי העמדו יש זרימה אנכית מלמטה למעלה. במבוא חמה הזרימה יציבה יותר בטח ובטח בשעות הנכונות ללימוד.
נקודה 6 - נכונה לכל עמדה ובתבור אין את סוריה מאחורה.
נקודה 7 - לדעתי לגולש מתחיל זה חשוב.
אחרי החגים יהיה לי זמן לבוא צפון.
-
הדיון בינכם הוא דיון שבא מ 2 נקודות מבט שונות. מה שטוב למצנחים לא תמיד טוב לגלשנים ולהיפך.
שדה הנחיתה של מבוא חמה למטה הוא שדה שיכול להיות מאד נח להחיתה ולעיתים מאד מאד מטעה ומסוכן.
הסטטיסטיקה בעניין לא משקרת והיו המון תאונות בשדה הזה בעיקר של מתחילים אם בקורס ואם בתקופת החניכה אחריו.
בתבור זה לא קרה מעולם(עד לאחרונה) ואפשר לטעון שבעיקר בגלל מיעוט טיסות שם. אני לא רואה בתבור בשדה הנחיתה בעייה מיוחדת והתאונה האחרונה היא לא דוגמה לבעייה בשדה.
בתור חניך כן טסתי בתבור למרות שאז נאלצנו להמריא בעמדה הישנה שבאמת אינה מסבירת פנים. העמדה כיום היא עמדה אידאלית כמובן בהתחשב במגבלות כיוון ועוצמת רוח(כמו בכל מקום אחר).
-
איתי, אני לא מסכים איתך לגבי נקודות 1-3
אני הייתי מעדיף להדריך בתבור, בזכות כל מה שכבר כתבתי, ובתוספת עוד נקודה: קשר עין לנחיתה בתבור טוב הרבה יותר, בזכות המרחק הקטן יותר, המדריך יכול לראות מלמעלה את טכניקת הנחיתה של החניך, הרבה יותר טוב מהמצב במ"ח. ובנוסף, גם העניין הלוגיסטי פשוט יותר (זמן הנסיעה ואיסוף לטיסה חוזרת), שלא לדבר על זמן הנסיעה הביתה... ועל החום הנורא בקיץ ליד הכנרת כבר דיברנו? כי זה גם אמור להיכנס למערכת השיקולים, דווקא כעניין בטיחותי.
-
זה כי אתם לא שמים מדריך מנחית.
יש לי ידע בגלשנים קצת יותר ממה שיש לכם במצנחים אך איני מתיימר להבין כמוכם בגלשנים.
ראיתי בעיני מאות שעות הדרכה של גלשנים (כמתבונן מהצד) ואני עדין חולק עליך.
-
איתי,
לפחות איפה שאני למדתי (אצל ירון), היה מדריך מנחית בכל טיסות הגובה.
-
באבי,
סימן שלמדו מניסיון.
מיקי דיבר על להנחית מהעמדה למעלה
-
איתי, יש להבדיל בין הדרכה לבין בחינה. בהדרכה חייב לעמוד למטה מדריך מנחית, בבחינה לעומת זאת, על החניך להראות שהוא שולט בכלי הטיס בכל השלבים, מההמראה ועד לנחיתה. הבוחן (ולא המנחית) צופה ולא מתערב. הצפיה מעמדת ההמראה במ"ח, לדעתי בלתי אפשרית בגלל המרחק ובתבור אפשרית.
-
חגי, אתה מתכוון מתי שהוא לתחקר את הטיסה גם איתי, או רק עם אנשים שלא היו בסביבה בכלל באותו יום?
-
מיקי אני מוסיף דגשים אולי לא הבנתי נכון את דבריך לגבי המדריך מלמעלה.
להלן הציטוט של דבריך:
אני הייתי מעדיף להדריך בתבור, בזכות כל מה שכבר כתבתי, ובתוספת עוד נקודה: קשר עין לנחיתה בתבור טוב הרבה יותר, בזכות המרחק הקטן יותר, המדריך יכול לראות מלמעלה את טכניקת הנחיתה של החניך, הרבה יותר טוב מהמצב במ"ח.
-
הפעם לא הבנתי את כוונתך. הסבר בבקשה.
-
קרנה, תפסיקי להפריע פה, זה לא עניינך...
-
ענית לי שבהדרכה חייב ליהיות מדריך מנחית.
ענית לאחר שהתייחסתי לעובדה שאתה מדבר על הדרכת הנחתה מלמעלה.