הגעתי לרכס אחרי מעקב באינטרנט של יותר משעה - כל תחנות החופים הראו W 10-12. במקרה הכי חזק היה 11-13 (קשרים כמובן).
הייתי לבד ובלילה ולכן לקחתי את הזמן בנינוחות בארגון הציוד - הדבקת פנס לקסדה, הצמדת אפודה זוהרת של מכונית לרתמה עצמה וטלפון לעדכון שאני מתכוון להמריא.
השמים היו בסדר ובמרחק היו עננים מבשרי רעות (קטנים אך פעילים מאוד).
הנפתי את המצנח בלי להתחבר אליו במשך כ-10 דקות והסתובבתי בעמדה כדי לוודא שאני לא מקבל רק רוח מוסתרת ואינני מבין את המצב האמיתי.
שיחה עם לשובר הבהירה לי מה שכבר ידעתי - לא מדובר בתנאי רכס.
לאחר שליטה קרקעית כשאינני מחובר למצנח (יענו אם משהו לא מוצא חן בעיני אני שולח אותו קיבינימט) החלטתי להרתם.
נרתמתי ומשהו אמר לי לחכות.
בזמן שעבר בין השליטה הקרקעית עד לחיבור המצנח וידוא רזרבי, ספיד וכולי - משהו השתנה באויר
העננים שהגיעו לקו הרכס החלו להתעבות במהירות ולהתפתח ובעוד אני מתבעס מהעובדה שאני לא הולך לטוס - משב עז מאוד (לא רוצה להגיד כמה אני מעריך כדי לא להגזים) הגיע, היכה אותי בגב ותקף את החופה שלי באלימות. מרגע תחילת המשב הוא לא נפסק והתנאים לכאורה השתנו בפתאומיות.
מכיוון שאני לא מבין במז"א והייתי לבד לקחתי את הזמן כדי להרגיש את ההתפתחות.
עם הידע שיש לי ומה שראיתי בשטח, לא היתה סיבה לא להמריא 20 דקות לפני שהשמים החליטו שיש להם תסמונת קדם מחזור. אם הייתי מגיע לפני כן, סיכוי ענק שהייתי באויר כשהבלאגן הזה התחיל ואני לא יודע אם הייתי רואה את זה בא...
אחרי המשב המראתי ותכננתי את הריצה שלי על קיר הבניין עם הרגליים בצורה כזו שלא אחבט בו.
תרמלתי בשאיבה בפלוס פלוס מאמא מיה (זה מספר כלשהו שמופיע על הצג של הוריו כשהוא עובר את ה-6) ונחתתי בירדן עקב המצנח שקפא.
תכננתי לעשות קרוס ליפן אבל שמעתי שקו החוף הצטמצם שם ואין איפה לרדת.
כל הקטע האחרון היה שקר גס (מלב הקטע עם יפן).
מסקנה - טוב עשיתי שלקחתי את הזמן לנסות לקרוא את התנאים.
רע עשיתי שבכלל הלכתי לעוף לבד בלי אדם מנוסה במז"א שיעזור לקרוא את התנאים (נניח צחי או מישהו אחר עם ידע מוכח).
מסקנה אישית במקום תחקיר חיצוני תמיד יותר חיובית לא?