ארון המתים, הכוונה...
חברים יקרים
לאחר חדשים של "אתה צריך לתת לגוף לנוח אם אתה מקווה להחלים", חדשים בהם לא ביקרתי בפורום וביקשתי מחברים שלא יספרו לי על טיסות, החלטתי לשנות כיוון.
"הגוף לא יכול לחיות ללא הנפש" התחיל להדהד.
הנסיעה לכמון עם יובל לא הייתה מלווה בהתרגשות שהייתי מצפה. פחדתי.
חדשים לא טסתי. הנפש רוצה אך הגוף נרתע. בצדק. אני נוסע עם בית חולים נייד וציידנית עם האינפוזיות.
ההכנות להמראה העלו שוב את השאלה. חבישת יד ימין עם מגן רולרס, הדבקת הצנרת לכתף שמאל וחיבור הפרוטזה לשאקלים שיחזיקו אותה קשורה לריתמה אחרי ההמראה. ראבאק! בלעתי חזק.
לאחר שיובל המריא, בעוד יונתן שם עליי עין, הנפתי ויצאתי.
ברגע שהייתי באוויר, הפחד תפס את המושב האחורי.
עשיתי אהבה עם השמיים שלושה ימים רצופים.
אלף תודות ליובל אשר לקח אותי לטיול גריאטרי והחזיר אותי
אלף תודות ליונתן ומאיה אשר אירחו אותי ועזרו בהחלפת הצנרת
אלף תודות לרולי שבא לקחת לעמדה
בימי ד' ו ה' נחתתי בישוב... תענוג.
אין לי ספק שהנפש הייתה זקוקה לימי טיסה אלה.
יום רביעי 1214 מטר, טיסה של 1:40
יום חמישי 1112 מטר טיסה של 1:16
יום שישי 1234 מטר טיסה של 1:12
שלכם,
קרלוס
