אז כאמור הגענו ענת, גיא, ניסים, מירון ניר ברק ואנוכי לעמדה בארסוף ב- 12:30. תנאים מעולים. ענת המריאה כמו גדולה, ואני שמתי את פעמי מיד אחרי ההמראה אל געש, שם חבר שלי הוטס על ידי רומן בטנדם. אני שימשתי כצלם אירועים, מצלמה מס 2, מהאויר. החבר מאוד נהנה והוא שוקל להכנס לספורט. אחרי כל השמחה, כשהתחלתי להסתכל סביב, לפתע אני מבחין במצנח אפקט ירוק, קרוב לגעש: ענת! טסה כל הדרך לבד לשם, ביצעה כמה מעברים ונראה היה שהיא נהנת מאוד. אני חייב לציין שלמרות שענת טסה לעיתים רחוקות, היא טסה כמו מקצוען (עם החשש והבריא של לבוא לנחות...).
ובזכרון, את מה שגיא תאר- באמת היה מפחיד לראות את החברה (חלקם) מנסים לנחות בעמדה שוב ושוב, וברקע צעקות הנחיה (על גבול ההיסטריה) של אלה שלמטה, המנסים לכוון את הנחיתה. מגרש החנייה היה מלא כמעט לחלוטין במכוניות, שני חברה הראשונים (ישראל וצביקה) נחתו בעמדה, הבעיה היתה כששני החברה האחרים ניסו שוב ושוב לנחות ולא הצליחו. אני לא יכולתי להמשיך לראות ופשוט נסעתי הביתה (לא לפני שצעקתי להם שינחתו למטה, אני אאסוף אותם - כמובן שלא היתה תגובה). בכל מקרה, כנראה שהכל עבר בסדר כי לא שמעתי על פגיעות... באמת לא ברורה לי ההתעקשות לנחות למעלה. אין כאן בעיה של מכוניות או של להחזיר אותם מלמטה, יש כאן רק את הנושא של "תראו איך אני עושה את זה כמו גדול". ב- 99% מהמקרים זה מצליח, בשאר לא...
גיא, תודה רבה עבור הליווי הצילום ההובלה חזרה למעלה והתיאור. באמת היה יום כף.
הרי כמה תמונות שגיא צילם:
