לפני כחודש הייתה לי טיסה מדהימה, היה זה יום מדהים עם ראות טובה. יום בו כל מי שעלה לאוויר הגיע לגבהים. לי הייתה זו הפעם הראשונה בא הגעתי לגבהים מעל התבור 1900 מטר. וואו אחד ענק יצא מפי, ואני צועק לתוך מכשיר הקשר, "אני ב1700 מעל התבור פעם ראשונה מדהים... איזה נוף איזה מראה פנוראמי אדיר". ומישהי ענתה לי מרחוק (אם אני לא טועה הייתה זאת מיכל?) תהנה מהרגע.
ובאמת היה זה מחזה מדהים שעליו פחות כותבים פה, ובעיקר בשביל זה אנו נמצאים בספורט הזה, לחוות את השקט, השלווה, הרוגע, הנוף הנפלא המתגלה בגובה זה, הקירבה לעושה שמים וארץ.
לראות את הכנרת ממזרח, ואת רכס כרמיאל מצפון וים התיכון – חיפה ממערב, והגלבוע מדרום. זה פשוט מדהים. כמו ציפור אנו פורשים כנף ועולים אל על, מתחברים אל המרחב האין סופי. אל להקות הציפורים שמשייטות בגבהים באותה הטרמיקה, מחפשים לדאות יחד איתם ולגמוע יחד איתם מרחקים – באותה טיסה הגעתי עד לאלומות בפעם הראשונה ואת ההמשך אתם יודעים, חודש לאחר מכן נהנתי מטיסה מדהימה שהובילה אותי בפעם הראשונה עד לשדה הנחיתה מבוא חמה...
כן זהו הספורט הנפלא הזה שאין לו תחליף, וכל יום אתה חולם על היום הבא מתי יגיע.
חברה תתחילו לספר על החוויות בטיסה שלכם, זה כייף לשמוע להרגיש יחד איתכם את ההרגשות, המחשבות החולפות לכם בזמן טיסה. לשמוע מכם דברים שכדאי לדעת על מסלול טיסתכם.
לדעתי מספיק לחשוב רק על התחרותיות עד לאן הגעת לאן טסת, מה רק לשם הגעת? פלוני טס הרחק מכאן ואתה רק עד כאן? כמו שאמרו לפני, תספרו על הכל על מנת שאחרים ילמדו.
מנדי
