חברים , ביקרתי אתמול אצל ויקטור ובדרכו הצנועה, קיבל אותי במאור פנים למרות הצווארון המצחיק שהוא נאלץ לחבוש והמטיל עליו מראה קצת של ברבור עם צוואר מתוח כלפי מעלה.
הבחור פשוט גיבור , לא מתלונן על מר גורלו, אלא מסביר באופן קצת יבש וללא רגשות מיותרים איך הוא חטף פרונטל בגובה כל כך נמוך, ממש מטרים בודדים מהקרקע לפני הנחיתה,שכבר לא נותר לו מה לעשות עד שפגש את הקרקע מפגש כואב והדוק מאוד.
לדבריו אם הוא היה ממשיך להיות במלוא הדריכות גם בשלוש השניות האחרונות לפני הנחיתה, אולי הוא יכול היה לזהות הת תחילת היווצרות הפרונטל ואז למשוך במיידי את הברקסים עד למניעתו או להזדקרות מה שהיה מגיע קודם, אבל אז הפגיעה בקרקע היתה הרבה פחות חזק, אם בכלל חזקה.
כעת יש לו הרבה זמן לנתח לפרטי פרטים המקרה.
התובנה הראשונה שלי מהשיחה שלי אמש עם ויקטור, קודם כל שאף אחד לא חסין גם לא טייס מהולל כמו ויקטור, ובעירק זו המסקנה הבנאלית אמנם אבל מאוד חשובה, שטיסה לא נגמרה אם עדיין לא נחתת ממש ולא התנתקת לגמרי מהריתמה.
הוא סיפר לי , בזמן שאני לגמתי וודקה משובחת,על מקרה באלפים ,שטייס ששבר רגל בנחיתה התקשר בפלפון להזמין הליקופטר ובעודו רתום למצנח ומחכה בנחת לפינוי, הרוטור של ההליקופטר ניפח את הכנף שלו שהרימה אותו והעיפה אותו לתהום עד שמצאו אותו מפורק לחלוטין כמאתים מטר למטה על צלע ההר.
לי זה הזכיר אירוע אחר פחות דרמאטי אבל גם כן כואב ומלמד, איך שאילן ארז לאחר שנחת במצנח ממונע עם עגלה בחוות רונית נשאר לשבת בה "רק לעשן סיגריה", וכלי אחר שעבר קרוב הרים לו את הכנף, והוא התהפך, וכאשר אינסטינקטיבית הושיט את היד , נפגע בכתף וסבל חודשים לא מעטים מכאבים ומגבלות אחרות.
רק סיפרתי את זה כי אולי נשכיל ללמוד מתאונות של אחרים, ולוואי שלא נצטרך ללמוד בדרך הקשה מתאונות שלנו.....
נאחל שוב לוויקטור ולוויקי החלמה מהירה וחג שמח.
אריה לשובר SOL PARAGLIDERS DEALER