היום היה המאושר בקרירת הצניחה הקצרה שלי,
אני חייב לשתף אתכם בחוויה שכנראה לרובכם ניראה שיגרה.
עד היום תקופה קצרה כ-חודש מאז שקיבלתי אישור לרחף לבד לאחר סיום קורס רכס,
כל פעם שהחלטתי לרחף במבוא חמה, כי אני גר קרוב, או שחזרתי מאוחר מהעבודה או שלא היה פרטנר או שהתנאים חזקים אלף ואחד תירוצים, היום נסעתי למבוא חמה לא אופטימי במיוחד
אך להפתעתי הרוח במהירות הנכונה מצנחים מטרמלים, יפה מאוד,
אני תוך 2 דקות מתארגן מרכיב ואריו בפעם הראשונה אפילו לא יודע לתפעל אותו בודק עצמי מניף ויוצא, מתרחק מהצוק הוריו מצפצף לעליה עדין ממשיך מערבה אני ניתקל בתזוזה מצד ימין ובצפצוף +3 מסתובב בפעם הראשונה וממשיך לעלות והמכשיר רק מגביר את הרעש פתאום כל הקוים דלוקים ולא מפסיק פחד אלוהים תוך 5 דקות של עליה בסיבובים אני מסתכל למטה עמדת ההמראה רחוקה מאוד אנשים מצנחים ודאונים כמו נמלים אני מרגיש שאין סוף לעליה הזו.
קיבלתי פחד אולי אני עושה טעות אין מצנחים בגובה שלי פתאום התחילו לרעוד לי הרגליים ללא סיבה לא שהרגשתי פחד הייתי מרוכז ודרוך 200% פועל לפי הספר מרסן את המצנח מנסה למרכז בטרמיקה, אמרתי לעצמי טוב נברח למקום לטיסה חלקה בלי טרמיקות להיכן שאני טס אני רק עולה, החלטתי בשביל להירגע לטוס לכיוון הכינרת וכך היה התרחקתי כדי לאבד גובה וכשהגעתי לגובה העמדה לאחר 10 דקות רחיפה לאזור מערב הסתובבתי וחזרתי לכיוון הצוק ושוב פעם הגבהתי בטרמיקה ענקית רק בשביל לראות אם זה לא היה סתם מזל וואלה העניין עובד, האדרנלין פשוט עשה אותי מאושר תשמעו דמעות של שימחה ירדו לי אמיתי,
אין איסוף מלמטה פתאום אתה טס ולא סתם יורד לשדה הנחיתה מרגיש כמו הגדולים מרגיש כאילו כבשת את ההר ניגש לנחיתה כמו מקצוען בשדה הבצל מסתובב מאבד גובה ונוחת ליד צנחן ותיק מהדרום, וכמובן משחק אותה כאילו מרחף שנים איך היה מספר על הטרמיקות כועס על סינק שפגשתי באזור הנחיתה מושלם לסיום הרחיפה ולטיפוח האגו, מותר נכון?.
יום מדהים אני מאושר.