הסיפור מתחיל עם מטיאס, בחור משוויץ שפשוט קנה אוטו בשוויץ ונסע איתו עד לישראל. עבר דרך איטליה, מקדוניה, ארמניה, טורקיה, סוריה (!) ירדן ואז דרך אילת אלינו לישראל. מספטמבר 09 הוא בדרכים. ברכב יש לו איזה שלושה מצנחים...
אחרי התלבטות בוקר קשה אם לצאת או לא, ואחרי שהבנתי שמטיאס ועוד טייס הונגרי שהוא אורח של עפקו בארץ מתכוונים לצאת לבד למצוקי, החלטתי לקחת סיכון ולצאת. לא נפקיר אותם לטוס לבד... לא יפה...
רבע לעשר יושבים לקפה בלידו. עשר וחצי בשדה הנחיתה, אני מראה להם אותו. מטיאס מתאכזב שהשדה רחוק מקו המים, הבחור קצת שרוט וסגור על זה שהוא נוחת במקום הנמוך בעולם, עשרה מטרים יותר לא טוב לו. גם אם זה אומר ללכת בבוץ שעה מהים חזרה לכביש. עולים למעלה, הרוח טובה, נהדרת להנפה אחורית. אנחנו מביטים שוב על שדה הנחיתה, אני ממליץ למטיאס לנחות בו ומספר לו על בולענים כדי להפחיד אותו קצת...
מטיאס ממריא, אחריו דיויד ההונגרי, על כנף פריסטייל של אוזון. דקה אחר כך אני אחריהם, טסים צפונה. התנאים טובים מאוד, התרמיקות רחבות וגדולות מהרגיל. מטפסים 300 מעל העמדה, דייויד הגיע ל 500 מעל... ממשיכים צפונה בערך עשרה קילומטרים, בסייקל נמוך מטיאס נוחת למטה, ליד הכביש בניגוד לחלום שלו. דיוויד חוזר למעל העמדה יוצא החוצה ועושה כמה תרגילים- פול סטול ודיינמיק SAT. אני מגיע חזרה בדיוק עם גובה לשני סיבובים ונחיתה ליד האוטו.
יום טוב, נוף טוב, ראות טובה יחסית. הנה תמונות.
