חברים יקרים.
כמה עדכונים ותקונים לגבי סיפורה של אותה אנדרטה. אכן, זו הייתה אמורה להיות טיסת ראווה בתקופה שבה החלו לנשב בעולם רוחות מלחמת העולם הראשונה. המעצמות הציגו את כוחן והשגייהן אחת מול האחרת, והטיסה הייתה אחת ההשגים.
בכלל, התעופה בעולם של אז הייתה בחיתוליה, בודאי שתעופה בשימוש של הצבא.
בכדי לא לחזור על מה שכבר נכתב מעלה, רק אוסיף שזו הייתה הפעם הראשונה שמטוס אמור היה לנחות בירושלים. הטורקים בנו מנחת בעיר לצורך העניין (לימים שדה התעופה של עטרות), שם חיכו המון ילדים עם זרי פרחים ועיתונאים מבל העולם כדי לסקר את האירוע ההיסטורי. המטוס (מדגם ברליוט 6), כאמור מעולם לא הגיע. רוחות מזרחיות של חודש פברואר, הכל כך מוכרות לנו, הצמידו אותו למצוק והוא התרסק למרגלותיו. ילדים מהכפר הסמוך סמרה, האון של היום, היו הראשונים להגיע ןלחלץ את
הגופות אל מחוץ ללהבות. נציג הצבא הטורקי הגיע לאחר מכן ואכן הועלו הגופות בטקס רב רושם ברכבת העמק לקבורה בדמשק בסמוך לקברו של צאלח א - דין.
אכן גיבורים לאומים בטורקיה, אחת לשנה, בסוף חודש פברואר מתקיים עד היום, יום אבל לאומי לזכרם של השניים, מראים אותם בכל רשתות הטלוויזיה הטורקית ומספרים את סיפורם. בפתייה שבטורקיה יש מצבת הנצחה לסיפור משום ששם העיר פתייה זה על שמו של הטייס פתחי ביי. גם לצאדיק ביי יש עיר על שמו לחופי הים השחור.
האנדרטה ליד האון הוצבה על ידי חיל האויר הטורקי טרם מלחמת העולם הראשונה, והינה אובליסק עליו כתיוב בערבית (היה זה לפני המהפכה של אתאטורק ולכן הכתב בערבית) את סיפורם של השניים. "והתפוצצה מכונת הבנזין בשל רוחות רעות שקרו".
המקום היה המון שנים נורא מוזנח והמון קוצים כיסו אותו. לפני כעשור, איש מבוגר מהאון בשם ירח שיפץ, ניקה, שתל, טיפל וחידש את האתר והחזיר לו את הכבוד המגיע לו. כאשר שמעו הטורקים על כך, הם שלחו משלחת שבה היה מפקד חייל האוויר וקציניו הגבוהים לאתר. כאן ליד האנדרטה התקיים טקס נוגע ללב של אנשי חיל האויר הטורקי שלאחר, ירח הזקן ואישתו היו לאורחי כבוד של החיל בטורקי. טייסי חיל האוויר הטורקי לקחו את בני הזיג, ירח ואישתו, מהאון לטיסת טיול במסוק מעל טורקיה.
ברכות, חן כץ.