כתב נושא: There is no place like cloud base... אולי לא בשבילי...  (נקרא 449 פעמים)

0 משתמשים ו- 1 אורח נמצאים בנושא זה.

מנותק גולדי

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 1906
  • מין: בת
  • Gin Bollero III
    • דוא
There is no place like cloud base... אולי לא בשבילי...
« ב- : January 03, 2010, 02:22:32 pm »
הי,
רוצה לשתף אתכם...
ביום שישי בהר הארי היתה לי טיסה... איך אתאר אותה? מגעילה! זהו... טיסה מגעילה!

אני לא יעמיס פרטים... אבל בזמן שמס' רב של מרחפים חגגו ואמרו שהתנאים פשוט נפלאים - אני קיפלתי אוזניים כל הדרך כי רק רציתי לרדת!!! לא היו תנאים סוערים. אולי בנסיבות אחרות, ואם זה היה מישהו אחר - היה בוודאי חוגגגגגגגג.

באמת בלי שום קשר לחוויה - לגמרי במקרה - נתקלתי במאמר בנושא "בניית הביטחון העצמי" ותרגמתי אותו. אשמח לשמוע הערות (על התרגום עצמו, ולא על התוכן - כי גם אם אתם לא מסכימים עם מה שנאמר... אני מתרגמת מאמר שנכתב על ידי מישהו אחר, ולכן לא אשנה את הדברים שכתב בהתאם לדעות שלי... זה לא נקרא לתרגם).

אשמח לעזרה בפסקה אחת בודדת שהיה קשה לי לתרגם כי לא ממש הבנתי אם מדובר בשינוי של עוצמת הצפצוף של מד הגובה, או שינוי הגדרת הצפצוף כך שלא יצפצף על כל פיפס קטן.

והנה המאמר כאן:

--------

זה קורה כמעט לכולנו. אתה מרגיש בטוח ברמת טיסה שלך, וממריא ביום לא טוב - משהו קורה ואתה מאבד את בטחונך.

אתה מתחיל להמנע מלטוס בימים שנראים לך חזקים או סוערים. אח"כ אתה מוצא את עצמך מתרץ מדוע לא כדאי לטוס גם בימים טובים ורגועים, וכשאתה סוף סוף משכנע את עצמך לצאת לאוויר - אתה מביט בשעונך ומכריח את עצמך להישאר באוויר עוד קצת, לפחות שעה.  אתה לא באמת נהנה מהטיסה.
 
אם כך הוא המצב, במהרה תמצא את עצמך שואל שאלות כגון: "למה אני מענה את עצמי?" בנקודה זו, יהיה זה רק הגיוני למכור את הציוד ולפרוש מהספורט לצמיתות. טייסים רבים עושים זאת - אחוז הנטישה בספורט הרחיפה הוא גדול מאוד.

נטישת הספורט בצורה שכזאת בדרך כלל תשאיר טעם של כישלון. זוהי הסיבה שטייסים רבים, גם אחרי שחוו קריסה מבעיתה או חוויה מסמרת שיער אחרת שמערערת את ביטחונם העצמי, לא ממהרים למכור את הציוד: הם שומרים את ציוד הרחיפה שלהם בארון, כי יום יבוא וביטחונם העצמי יוחזר - ואז הם יחזרו לשחקים.

אבל איך עושים זאת? אם אתה טייס שמצנח הרחיפה שלו נרקב בארון אבל עדיין שותה את נס הקפה שלך בבוקר בספל עם סמל של "רוח הקודש" - אתה כנראה אחד המורעלים שלעולם ישאף להיות באוויר. אני מקווה שהמאמר הזה יצליח להחזיר את ביטחונך העצמי. 

תחילה יש לזכור: אין פתרונות קסם! אין פתרון מהיר ואין פתרון אחד שמתאים לכל הטייסים. השתמש בטיפים שיראו לך מתאימים עבורך מתוך המאמר, וקבל מראש את הידיעה שהדרך להחלמה מלאה היא ארוכה.

החדשות הרעות הן, שביטחונך העצמי יחזור באוויר - לא על האדמה (זה בוודאי נשמע לך כמו לעקור שן כדי לסלק כאב). החדשות הטובות הן שהביטחון אכן חוזר.

אז אין ברירה וצריך לטוס. מצד שני, אתה חייב לבחור היטב את הרגעים בהם אתה יוצא לאוויר. בחירות רעות יובילו להחמרה במצבך. בחירות טובות וביטחונך יתחיל לשוב בהדרגה. בסופו של דבר, זה פשוט עניין של "להרגיש בשליטה": שליטה בתנאים בהם אתה בוחר לטוס, שליטה בסוג הציוד שעליו אתה בוחר לטוס ושליטה במחשבות שאיתן אתה בוחר לחמש את עצמך לפני העליה לאוויר.

טיפ מספר 1: קח צעד אחד אחורה

אם אתה טייס ליגה, רגיל לתנאים חזקים וטס טיסות מרחק: קח צעד אחורה ואל תכריח עצמך לטוס בתנאים חזקים...

חזור לטיסות נעימות בתנאים רגועים - אבל אל תיתן לאגו להצליף בך: אתה לא פחדן. מי ששבר את רגלו -  האם יתחיל לרוץ בשניה שיורידו לו את הגבס? אתה מרפא בהדרגה את המחשבה שלך, בדיוק כמו שאדם ששבר את רגלו חוזר להשתמש בה באופן הדרגתי.

היה כן עם עצמך ועם חבריך לטיס. טייסים רבים מסתירים את פחדיהם וממציאים תירוצים. אם תדווח לחבריך שאתה בתהליכי החלמה משום שבטחונך נפגע, הם לא ינסו לשכנע אותך לטוס איתם בתנאים מערבולתיים. להיפך: הם יבינו לליבך וישכנעו אותך לטוס כאשר התנאים טובים.

כמובן שעליך לזכור, שהגדרת "תנאים טובים" היא אינדוידואלית לכל טייס וטייס: מה שטוב להם, לא בהכרח טוב למסלול ההחלמה שלך ולסט הפחדים שלך. כבד את הפחד שלך ופעל לפי תחושות הבטן האישית שלך. עדיף לחכות ליום אחר מאשר לטוס ביום שאינו מתאים לשלב זה של בניית הביטחון שלך.

טיפ מס' 2: שנה את הציוד שעליו אתה טס
אם אתה טס על כנף מתקדמת או תחרותית, חשוב על כנף בדרגה נמוכה יותר: DHV 1/2. אם אתה כבר טס על כנף "ביניים", בדוק את האפשרות לעבור לכנף איטית ויציבה יותר. כמו שכבר נכתב כאן: את האגו תשאיר בצד. אין בושה בשדרוג כלפי מטה!

בחר ציוד שמטשטש את הפידבק מהחופה: בשלב זה אתה לא זקוק למנה גדולה של מידע, ואתה לא זקוק לחופה שצריכה טיפול צמוד ואינטנסיבי על מנת לטוס (אקטיבית). חופות זריזות נוטות לתרגם תנועות אוויר חזקות לתנועות כנף חריפות שעלולות להתפרש על ידי הטייס כטיסה בתנאים מערבולתיים חזקים (הרבה מעבר למה שקיים במציאות). אתה לא זקוק לזה בשלב זה: טיסה ישרה ומאוזנת היא הטיסה המומלצת בשלב זה!

בחר ציוד שמתאים לטיסות בתנאים חלשים (הערת המתרגמת: בוודאי הכוונה היא לא לבחור חופה שבה אתה משקלך ברבע העליון של טווח המשקלים של החופה, או במשקל יתר): חופה שתאפשר לך לטוס בתנאים שבהם טייסים אחרים בוחרים לא לטוס. טיסה בתנאים רגועים מאפשרת לך מרחב גדול יותר והשמיים יהיו מזמינים ונוחים בעבורך.
קשה להחזיק על תרמיקות רכות וקטנות, אבל מצד שני: הקצוות שלהן לא נושכים... וזה עושה חשק להאחז בהן בכל הכוח. 

טיסות נעימות שכאלו, עם מצנח רגוע באוויר רגוע הן המפתח להחלמה, בעיקר משום שהן מאפשרות לך להתמקד במשהו אחר מלבד הפחד. תאר לך את הסיטואציה הבא: הצלחת לגרור את עצמך סוף סוף לאתר בהרים ביום שבת בבוקר. אתה מבטיח לעצמך שתתחיל את הטיסות שלך לפני שהתנאים מתחילים להיות אקטיביים - אז אתה ממריא ומיד מוצא את עצמך במסלול גירזון לעבר שדה הנחיתה... "לעזאזל כפול ומכופל" אתה חושב לעצמך, וכבר מתחיל לחשב כמה זמן יקח לך לעלות חזרה להר. כשאתה מבין שעד שתחזור להר התנאים יתחילו להיות קשוחים - והלכה לך השבת! אבל אז... אתה מוצא תרמיקה קטנטנה, ומתחיל נואשות להיצמד אליה. בהתחלה אתה נשאר באפס - אבל לא אכפת לך: אתה מחזיק אותה בשיניים. האפס הופך ל- 0.2 ואתה ממשיך להיצמד אליה. אחרי 20 דקות אתה נוחת עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן - מדוע?
1) כי היית עסוק מידי בשביל לפחד.
2) כי שרדת 20 דקות בטיסה שהיתה אמורה להיות גירזון של 5 דקות.
3) כי נשארת בחיים - בניגוד לכל הציפיות שלך!

שינויים ברתמה יעזרו אף הם לביטחונך העצמי: כיוונון הרתמה, סגירת רצועות החזה המישניות (או אפילו החלפתה ברתמה שבה המרחק בין הקרבינות ומושב גדול יותר) עוזרת להרגשת היציבות. כמובן שתנוחה יציבה מידי ברתמה תפגע ביכולתך להשתמש בהיגוי גוף, ויהא עליך להשתמש יותר בברקסים (זהירות: זה עלול להיות מתכון לכניסה לספין).

טיפ נוסף הקשור לציוד מגיע מטייס התחרויות ואלוף רחיפה קריג ריצ'ארדס: רי'ארדס הכניס עצמו למסלול לבניית ביטחונו העצמי בחזרה לאחר אירוע שליפת רזרבי שאירע לו על מצנח תחרותי. ריצ'ארד חזר לכנף מתחילים רגועה. רכוב על הכנף הרגועה שלו, אומנם דרוך על מערכת ההאצה עד סופה, הוא רודף אחרי המתחרים הגדולים בליגה הטסים על חופות מתקדמות ופעמים רבות - משיג אותם בטאסק...

הטיפ של ריצ'ארדס הוא לשנות את הגדרת מד הגובה, כך שהצפצופים שלו יהיו פחות מאיימים.

Craig’s advice is to reset your vario to a slower and acoustically less intimidating beep rate. He recommends setting the vario tone to half that of the factory setting, i.e. a beep for every 40cm of height gain. This makes a 3 up sound like a mild bump, so you’ll soon find yourself looking for “stronger” thermals!

כל העצות שהובאו בסעיף זה מדגישות את החשיבות של בחירת הציוד הנכון - הציוד שמתאים למסלול השבת הביטחון. ציוד שמאפשר טיסה בתנאים לא מאיימים ומקטין את מפלס הסכנה והפחד. אך שים לב: הציוד שתבחר צריך להיות תואם את סגנון הטיסה: אם אתה זקוק לחופה שמסוגלת לבצע סיבובים הדוקים, כי אתה רוצה להיות מסוגל להישאר בתוך ליבה של תרמיקה קטנה - עליך לבחור חופה שמאפשרת סיבוב הדוק. כאשר החופה תואמת את סגנון הטיסה שלך, תוכל להרגיש בשליטה, וזו הרי המטרה.

טיפ מס' 3: הגדר יעדים
אין דבר שיהרוס את הביטחון העצמי שלך יותר מאשר המראה לתוך תנאים חזקים, ובעקבותיה עמידה במקום מעל עמדת ההמראה, רועד כעלה נידף ותרמיקות מכות בך כשק אגרוף.

להגדיר לעצמך מטרה של "להישאר באוויר יותר מ-30 דקות, או יותר משעה" לא יעזור לך להתגבר על הפחד! מטרה שכזאת תכריח אותך להמריא כאשר התנאים לגמרי בשלים, ואתה תמצא את עצמך נלחם בפחדים ומסתכל בשעונך: לא יהיה לך במה להתמקד מלבד התחרות עם הפחדים הפנימיים שלך.

הסוד הוא להציב מטרות קטנות ולהשיג אותן. בסופו של דבר תגיע למטרה הגדולה: לעוף רחוק והרבה - אלו יהיו תופעות המשנה לעבודה שלך באוויר, בזמן שאתה מתמקד בהשגת המטרות הקטנות.

השגת מטרה קטנה ועוד אחת מועדדת אותך לחזור לטיסות רגילות (במקום לחפש תירוצים). החיזוק שמתקבל הוא חשוב לתהליך.

איזה מטרות כדאי להציב?
נראה כמה זמן אוכל להחזיק באוויר, בתנאים חלשים?
נראה אם אוכל, למרות התנאים החלשים, לצבור מספיק גובה כדי לנחות באזור ההמראה (תרומה נכבדה לבטחונך העצמי תהיה נחיתה טובה ליד חבריך בעמדת ההמראה, כאשר הם מוקירים את יכולתך להחזיק בתנאים החלשים וגם לנחות בעמדה... ובעיקר עוזר להרגיש שהם מוקירים את זה שהתגברת על הפחדים שלך. תרופה שכזו מומלץ ליטול במנות גדולות).

הפידבק המתקבל מהסביבה על השגיך בהתגברות על הפחד, והפידבק העצמי המתקבל כאשר אתה מצליח להשיג את המטרות שקבעת לעצמך - שני אלו יחד הם הנשק האולטימטיבי במסלול להשגת רגשות חיוביים בזמן הטיסה. ככל שתתמיד במסלול שכזה, כך הזכרונות מהטיסות ה"רעות" ילכו ויתפוגגו לזיכרון רחוק והתחושות הנפלאות ימלאו שוב את שק הזיכרונות שלך.

תאריך עדכון אחרון: 9 ביולי, 2009.
מקור: http://flygirl.co.za/content/view/128/355
"...השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות..."

הזמן עושה את שלו והוא מזור לכל שכואב
אם לאלוהים לקח שישה ימים לברוא את כל מה שיש כאן
מי אני ש-א-מ-ה-ר ואנסה לשנות את הכל
כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו שכל דבר בא במקומו

מנותק אריה יעקבי

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 629
  • אני לא מפחד למות, אני רק מת מפחד
גולדי שמעתי שאתמול היתה רוח ערה בהר הארי. יש להתייחס לכך שככל שההר גבוה יותר הרוח לרוב תיהיה חזקה והתנאים היו יותר פעילים/אלימים. מניסיון עם הר הארי בתחיילת דרכי בספורט המראתי די מוקדם ושהרגשתי שאני מתחיל להתנדנד מדי באוויר נחתתי למטה. לאחר מכן ירדו חברה וותקים ממני וספרו שאני נחתתי התחילו התנאים הטובים באמת.
המסקנה שלי היא שתנאים הם בהחלט דבר יחסי, מותר ביום נתון לראות את כולם קורעים את השמים ואתה תנחת למטה מסיבות אישיות שהם לחלוטין שלך. אין בזה כל בושה.
גם בקיץ האחרון יצאתי מזכרון ביום נתון שלא הייתי פנוי לחלוטין מדאגות השעה. נחחתי במחצבה והיו חברה שטסו להם הרבה יותר רחוק. לא הייתה לי כל בעייה גם עם תוצאות של יום כזה כי זה תמיד מאפשר להתמקד לפעם הבאה.

בפסיכולוגיה של הספורט מזהים את מיקוד הקשב (פנימי /חיצני ) ואת רמת העוררות. בהנחה שמיקוד הקשב שלך לא במיטבו, עקב בעיות ומשימות אחרות שאינן קשורות לטיסה אתה לא נמצא ברמת עוררות מיטיבית. וזה עלול לפגוע בשיקול דעת והוביל לתאונה. מודעת עצמית גבוהה חשובה ביותר בתנאים שכאלו.
אריה

מנותק גולדי

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 1906
  • מין: בת
  • Gin Bollero III
    • דוא
אריה,
תודה!
תיקון קטן: זה היה ביום שישי... לא אתמול.
"...השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות..."

הזמן עושה את שלו והוא מזור לכל שכואב
אם לאלוהים לקח שישה ימים לברוא את כל מה שיש כאן
מי אני ש-א-מ-ה-ר ואנסה לשנות את הכל
כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו שכל דבר בא במקומו

מנותק ittai

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 3936
  • Gin Gliders Distributor in Israel
    • דוא
קרייג ממליץ לכוון את הואריו לתגובה איטית יותר וקצב ציפצוף איטי יותר (חצי /כפול ממהירות שהיצרן כיוון). תגובה אקוסטית לכל צבירה של 40 ס"מ (טיפוס) , כך תמצא את עצמך  מחפש טרמיקות חזקות יןתר ולא פיפסים.

Craig’s advice is to reset your vario to a slower and acoustically less intimidating beep rate. He recommends setting the vario tone to half that of the factory setting, i.e. a beep for every 40cm of height gain. This makes a 3 up sound like a mild bump, so you’ll soon find yourself looking for “stronger” thermals!
Fly high fly far just do it on the safe side

מנותק אדרי

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 4308
  • מין: בן
  • נשיא "החרב המעופפת"
    • http://www.druper.co.il/d/preview/3232/3233
    • דוא
יעלי
היה כל כך מגעיל שטסת 2 גיחות  lugh
ואחלה תרגום
לנושא: ביצעת המראה מצויינת ויפה ויצאת לכיוון דרום מערב (כיוון הרוח ) טסת לכיוון שבו העננים התחילו להיווצר ולחבור לאחים הגדולים שהיו מעליך (מה שגרם לך לעלות "ציפצופי הווריו המתוקים ) .
הפעולות שביצעת היו במקום פעלת במקצוענות ראויה לשמה .
כל הכבוד את מיישמת את מה שלמדת שפו .
אדרי
ואי אפשר בלי סרט עבורך אהובתי
YouTube - Broadcast Yourself.
« עריכה אחרונה: January 03, 2010, 06:19:39 pm על ידי אדרי »
טוס גוזל חתוך את השמיים רק אל תשכח יש נשר בשמיים
http://www.youtube.com/my_videos?feature=mhum
http://www.druper.co.il/d/preview/3232/3233

מנותק אדרי

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 4308
  • מין: בן
  • נשיא "החרב המעופפת"
    • http://www.druper.co.il/d/preview/3232/3233
    • דוא
YouTube - Broadcast Yourself.
גם זה נחמד
אבל נמתין עד שנכשיר אותך מנוע  lugh
אדרי
טוס גוזל חתוך את השמיים רק אל תשכח יש נשר בשמיים
http://www.youtube.com/my_videos?feature=mhum
http://www.druper.co.il/d/preview/3232/3233

מנותק סיגי

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 1032
  • מין: בת
  • סוף סוף אני טסה
יעלי יקרה
קראתי
קראתי הכל, כל מילה אני סופגת ולומדת.
לימודי הרחיפה שלי כבר בפתח, יתכן אפילו ממש בימים הקרובים, אני כבר מדמיינת את עצמי מרחפת ממש בעוד כמה חודשים, אביב/קיץ (אחשיב זאת כמתנת פרישה שלי לעצמי  ;D).
המאמר הזה מלמד אותי המון לגבי קצב ההתקדמות, רמת הציפיות שלי מעצמי, מה חשוב לי באמת בהיכנסי לספורט זה שהוא מהנה שלא לאמר מענג אך בדיוק באותה מידה מסוכן.
ראשית ברור לי שיש לי כוונה מלאה להנות מהרחיפה, לא לנסות להשיג אף אחד. אין לי צורך להוכיח גבורה, תחרותיות וכו', פשוט להנות מכל רגע של התעסקות בספורט זה.
את קצב ההתקדמות אקבע אני בהתאם לפניות שלי, לתחושת הבטחון לה אדרש, לא אושפע בעניין מלחץ החברים, (אני כותבת חברים במכוון מכיוון שאני באמת מתרשמת שהמרחפים ברובם הגדול באמת חברים של ממש).

"....משהו קורה ואתה מאבד את בטחונך.."
מה שנאמר פה בהקשר של איבוד הבטחון בטיסה, נכון לכל תחום בחיינו.
זה קורה למי מאיתנו שכשקורה משהו שמערער אותנו, יש את הנטיה להקפיא עצמנו, לברוח ולנטוש, במקום להתמודד, ללמוד ולנסות שוב, לא להתייאש, למרות הפחד לחזור ולהמשיך הלאה... חומר למחשבה...

אדרי יקירי
דיברת רבות על נטישת הספורט, אין יותר מידיי מה לבקר את העניין, לא כולם מצליחים באמת להתמודד עם כישלון;
כמו בחיים כך גם ברחיפה, אירוע בטיחותי או תאונה, קלה כקשה הם כישלון למרחף, וכמו בחיים, לצערנו הרב, מעט מאוד יודעים באמת להתמודד, לאסוף את הכוחות, לחזור ולנסות שוב.
כמו שאתה מכיר אותי, אני לא טיפוס שמתיאש. אני מקווה שכמו שאני יודעת לעשות זאת בחיים, (הוכחתי זאת... אם יורשה לי.... ויורשה לי  hug), אהיה כך גם ברחיפה, ימים יגידו.

אני מודה לכם יעלי, אדרי וגיא, על הסבלנות, הדחיפה וההכוונה. אני מעריכה זאת מאוד. ההצלחה שלי תיזקף גם לזכותכם hug.

סיגי
אל תתן לפחד לשתק אותך, קח אוויר... הרבה אוויר, חבק אותו, וצא איתו לדרך...
עוף כמו ציפור, שחרר את כל הלחצים...
השמים הם הגבול.

מנותק איתן שבירו

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 1360
  • מין: בן
    • דוא
גולדי ואיך אפשר ללא הפתגם הידוע :

"שפן של היום יוכל לז..ן מחר"  lugh