כתבה נהדרת באמת...
מה שאני למדה מהכתבה הזו, מעבר לחדוות הריחוף, המפגש עם הציפורים וה "..רסס לא נעים מצינורות הפליטה שלהן..", זה שצריך לפעול ולהרחיב את מעגל הנשים המרחפות.
מושיק
לגבי נמאסלו...
כלומר מסלאו, זו תאוריית הצרכים לא הערכים של האדם, ודווקא מתחברת לי הפזילה של יעלי לכוון רשיון הטיס או נכון יותר השאיפה להשגת עוד יעדים מעבר לאלו שכבר כבשה.
מה שלא בא בהכרח במקום השגת האושר, היא מאושרת, בוודאי אך יחד עם זאת, לאחר שהשיגה את יעד הטסת מצנח הרחיפה והגיעה לרמה טובה, ברגע שתסתיים ההתרגשות מהשגת יעד זה, היא תשאף להשיג יעד נוסף, טיסה עם ממ"ר לדוגמא וכן הלאה... בכל התהליך הזה היא יכולה להשאר תמיד מאושרת.
