נוצר מצב בו "מי אמר" חשוב יותר מ"מה נאמר".
אנחנו מוצאים עצמנו בזירת "יודעים" במקום בזירת "לומדים".
במצב זה, חוסר הסכמה היא פגיעה בבעל העמדה.
האמת בדיון מסתתרת מאחורי טענות להיותך צודק, הנשענות בעיקר על האשמות להיותו טועה. במהרה אין יותר דיון, לעיתים הוא כלל לא שם. הדיון מפנה מקומו לקרב עקיצות, סתירות לחי, יריות מהמותן ולעיתים יריות מכוונות היטב למקומות הכי כואבים.
מתפתחת מלחמה על אמיתות מדעיות. המדע, הפיזיקה, יצרו את הכנף. כאשר אנו נרתמים, אנו נכנסים לתחום האמנות, משחקים שח עם הטבע, עושים איתה אהבה.
מלחמה זו מתנהלת כאילו לא באמנות המעוף מדובר, אלא במדע המעוף.
החלק המדעי מסתיים ברגע שלכנף רותמים רתמה וטייס ויוצאים לאוויר. אנחנו עפים אל איזור הדמדומים של הסטטיסטיקה. במושגים מדעיים, אנחנו מתבוננים במצב כאוטי. מזג האוויר ומזגו של הטייס, מותירים קנבס בהשראתו של פולוק.
אין אמת באמנות.
יש המתבוננים על עין הסערה ושואלים. יש החמושים בתשובתם לפני נשאלה השאלה, ברגע זיהוי הסערה. הבנה מעמיקה נדחקת לפינה על ידי כללי אצבע.
כללי האצבע נועדו למנוע תאונות. תאונה, לגוף מסחרי כואבת שבעתיים. כסת"ח מתפתח.
ככל שאנו מתקדמים, ככל שאנו מטפסים בסולם הנסיון ואיכות טיסתנו עולה, אנו מרגישים יותר ויותר את הפער בין הערכתנו את התנאים לטיסה, לבין גבולות הגזרה המוגדרים על ידי כללי האצבע.
יש פעמים בהן בתחושתנו יכולנו לצאת, אך לא יצאנו. לא יצאנו כי פעלנו על פי כלל אצבע.
היום, אנו נענשים בכל מקרה. אם חרגנו, על ידי המסטרס, ובכניעה, על ידי תשוקתנו הרותחת, קול המים הצוננים פוגשים גחלים לוהטות. לפעמים נענשים על ידי שניהם בו זמנית, נקרעים במיטת סדום.
ככל שנפנים את גבוליות התנאים טרם החלטה לצאת, נערך לטיסה בתנאים לא אידיאליים, נחדד את התודעה להגדלת מרווחי ביטחון, נתאים טיסתנו לתנאים תוך ערנות לטבע, לתנאי הטיסה והשתנותם, תוך חיפוש אקטיבי לרמזים מהסביבה ... כך תישמר תשוקתנו ויישמר גופנו.
תנאים גבוליים מפתחים את החושים.
למעשה, אנו תמיד חשופים לתנאים גבוליים. ביום המושלם ביותר מופיעים מצבים גבוליים. זהו טבעו של הכאוס. הרבה נפגעים משאננות בתנאים טובים. לרוב, הסיפור מתחיל במילה "פתאום". אין "פתאום". זה היה שם לפני שהגענו. פשוט לא ראינו את זה.
*
במקרה האחרון, כלל האצבע היה ש"בצפוניות לא טסים בתבור".
אחד משלושה דגלים מתנפנף עם רכיב צפוני הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק להגדרה כי "אין תנאים לטיסה בשל רוח צפונית". "רוח צפונית" היא ההגדרה האופרטיבית למצב בו רוח נשפכת מעבר לרכס של נצרת תוך יצירת מערבולות בטווח של כ2 -3 קילומטר. העמדה בתבור נמצאת בתוך הטווח הזה, לעיתים באזור היותר מחותחת, תלוי בעצמת הרוח. במצב זה, קריסות שלא מתופעלות ביעילות מרבית עלולות להפגיש אותך עם עצים או סלעים. הדבר הכי בטוח בהר הזה הוא ההפתעות שלו, אומר לי צחי.
תודה ליובל, צחי ואיתי שעזרו לי להחכים.
