אתמול במבוא חמה....
הגעה לאתר, התארגנות, בדיקה, תליה, כניסה לעמדה, ו-......מוותר, מאוחר מידי,
14:30 והרוח משוגעת בעוצמה ממוצעת כ-45 קמ"ש עם רגיעות קצרות של 40 ופחות ומשבים שבשיא הגיעו אפילו עד 60. יש מי שבכל זאת המריא - כי הוא יכול , ויש מי שבכל זאת המריא כי הוא בטוח יכול וזו סתם המראה קטנה....
מוטב לפעמים לוותר על הטיסה עכשיו, כי תמיד יש מחר, עוד שבוע , עוד שבועיים או כל החיים היפים שלפניך..
היה שווה לוותר, להניח את הגלשן בצד ולרדת לאכול במסעדת "מרינדה " המ-ע-ו-ל-ה הממוקמת כמה מאות מטרים אחרי הפניה לעליית סוסיתא. החיים יפים!
וכל זאת - כדי לחזור ולהמריא ב-18:30 , לתוך עילוי עדין ואלגנטי שלא הפסיק לעבוד, לא בגובה 600, לא ב-800, ולא ב-1000... המנייק לא מספיק לצפצף... נו טוב, אני טס בלי מנוע, אז בוא נהנה מהשקט עד הסוף! וריו להשתק....
טורקיז ירקרק עד ירוק נחושת כהה.. , צבע את הכינרת המאפילה בשקיעה.... רוח ודממה באזניי... השמיים פתוחים עד אינסוף.... אני משייט לי בנחת עד לאי שמול קיבוץ מעגן (אמור לשחרר משהו?). הגובה כבר מראה על השיא של 1270.... איזה כיף...כל האגם הקטן והחמוד שלנו מתחתיי... .
לנחות בצמח? לטוס לבקר את ניר גולן? לבקר בטבריה?
אני חוזר לרמה האהובה שלנו.., שדה הבית של א.ש נמצא מולי ורק בא לי לעשות טאץ' אנד גו....
אני מבצע תמרוני צלילה מהירים ובתום התמרון ,אחרי השחרור ההדרגתי של הבר, מוצא את עצמי גבוה יותר למרות מחיר הגרר...
על הדרך , גם מבצע תמרון פשוט של פוגואידה רק על מנת למצוא את עצמי בסוף עם עוד 40 מטרים נוספים של גובה למרות שאין לי בכלל מדחף......(גלשן מתרסן יותר מהר ממטוס קל... כידוע).
אני מעל הרמה, הדמדומים מתחילים, וצריך לרדת ואני רק עולה...
מה אני עושה? אני 'מסנק' - מוצא לי בור של סינק מעל שדות הנחיתה על הרמה ופשוט מסתובב ומסתובב בירוד...
עד שאני מתחת לבועת אפקט הכינרת
