את אותה דרך hiking שארכה בפעמים קודמות כשעה וחצי עד לפיסגת ההר, החלטתי לשדרג ולרדת מהשביל במרכזו ופשוט לעשות קצת טיפוס הרים. (מלמטה זה נראה "אפשרי"...),
הייתי עם 2 ליטר מים, כנף Jazz וריתמה במשקל נוצה. לאחר כ 45 דקות טיפוס קשות, הגעתי לקטע מאוד תלול עם סלעים רופפים וכמובן המון קקטוסים מכל מיני זנים.
מסתבר שהבני זונות הינדסו גנטית את הקקטוסים כך שלקוצים יש מין מנגנון חדירה בכיוון אחד בלבד! זאת אומרת שברגע שהקוץ(צים) חודרים לגוף, להוציא אותם זאת משימה לא קלה וטיפונת כואבת...
לאחר שסיימתי עם מלאכת שליפת הקוצים לאחר מפגש לא צפוי עם קקטוס, שמתי לב שהמשך הטיפוס לפסגה עוד כ 100 מ" הוא בין בלתי אפשרי להתאבדותי, אבל כשחשבתי לרדת בחזרה זה היה נראה אפילו גרוע יותר...
באותו רגע הבנתי שמבין כל השטויות הרבות שעשיתי (ועוד אעשה ?!?) זה כנראה הגרוע ביותר...
מחשבות שעברו לי בראש היו כגון: 911... להעביר את הלילה על הצוק ולהמשיך למחרת, איזה אידיוט אני..., לקפוץ BASE עם המצנח...
החלטתי להמשיך לטפס בקצב מאוד איטי ו"בטוח", וכך לאחר כשעה וחצי הגעתי לפיסגה ושם התנשקתי עם עמדת ההמראה המון צרפתיות...
השעה כבר הייתה 18:30 (מחשיך ב 19:30), רוח כ 15 קמ"ש על האף, יצאתי לטיסה מטריפה של כ 30 דקות שמאוד מזכירה את אפקט הכינרת עם קצת אטרף לקינוח כרגיל.
אפשר לסכם שהטיסה, הגאקוזי במלון וארוחת הערב לאחר מכן, די פיצו על הסיוט שעברתי על ההר, אבל זה היה יכול להמנע, או להגמר אחרת...
נ.ב
אני יודע שאני בלי קסדה, חולצה, אמצעי מניעה וכו... אז תחסכו ממני.(זה פוטומונטאז של יוגי !)
