איתי כותב מהמחשב של שי.
אז מה היה לנו שם?
הגענו אתמול לרחיפות עם אורחים מאנגליה.
הבוקר קמנו לרחיפות בשעה 6:00 בבוקר (לא יאמן שיש שעות כאלה בשעון).
לאחר מספר רחיפות בוקר בעילוי עדין ורוח מערבית של 20 קמ"ש ירדה הרוח והתחלנו לטוס טרמיקות עד לכניסת הבריזה (יעל, ארואסטי, אלי ואדרי יעדכנו).
אכלנו טוב במרינדו, ישנו צהריים ועלינו לטיסות ערב, ופה היה מעניין.....
הגענו בשעה 18:00 לרוח קצת חזקה וללהקה צבאית במופע.
בשעה 19:00 המראתי לפני האורחים לבדוק את האויר, טסתי לשדה הנחיתה ברוח מערבית 15 קמ"ש ושקיעה קבועה (ללא ואריו או גי' פי אס).
בגובה 200 מטר בערך מעל שדה הנחיתה אני מתבשל בריתמה ופותח את הכיסוי, ואז אני מבחין שלמרות שהמצנח רגוע ויציב כמו בטון ( LTF 2-3) אני צברתי ים של גובה ואני חזרה בגובה העמדה - כן, כן אני באפקט כנרת המפורסם.
אני ממשיך לטוס ישר ולעלות והמצנח פשוט לא זז גם לא על ספיד בר לחוץ היטב.
לבקשת אחי אשר רוצה שאני אפקח על האנגלים אני מאבד גובה עם ביג אירס וספיד בר משוך עד לגובה של בערך 100 מטר.
אני פותח את האוזניים ומחליט לחצות את הכביש חזרה מזרחה לשדה הנחיתה. שי שואל אותי האם שמתי לב שאני עולה בסערה השמימה, כמובן שאיני שם לב משום שמבחינתי הכל יציב כמו בטון רק הכנרת מתרחקת שוב (אני ללא מכשירי טיסה).
בינתיים עוברים בראשי זיכרונות הטיסה מלפני יותר מעשר שנים בה חציתי את הכנרת חזרה מזרחה לבית הורי באפקט כנרת עם ואריו שהראה לי 2200 מטר באמצע הכנרת.
לאחר מספר טיסות הלוך חזור עמדה - כנרת בגבהים יפים, אני סוגר אוזניים ויורד צמוד לגבעות למרגלות ההר וגולש לשדה הנחיתה. בגובה 50 מטר אני שוב מוצא את עצמי עולה מהר למעלה ומגלה שממש קרוב אלי גם אסף חפץ עולה בסערה השמימה.
הפעם חוזרים שנינו מזרחה עם אוזניים סגורות עד נחיתה באור אחרון.
קיפול מצנח זריז בחשכה והביתה.
לסיכום: ברצוני להזכיר לכל אלו ששכחו שהאפקט הוא מעל הכנרת ולא ברכס (שוכני הרכס צללו לשדה הנחיתה כמו אבן).
לילה טוב
