בואו ואספר לכם איך זה לטוס באוסטין טקסס - או יותר נכון טקסס סטייל
עוד לפני חודשיים לפני הגעתי לאוסטין טקסס התקשרתי עם קבוצת מרחפים מקומית מאוסטין אשר מתאגדת תחת השם paraglidtexas וכמובן האתר שלהם
http://www.paraglidetexas.com/דרך הקבוצה התקשרתי עם המדריך הראשי שלהם פול גרינווד, וכבר מהשיחה הראשונה שלנו הוא הסביר לי שמכיוון שטקסס די שטוחה אין להם הרבה מקומות לעופף בהם, יש גבעה אחת packsaddle אשר מתנשאת לגובה עצום של 100 מטר (אמרתי שטוחה לא) ומעבר לזה פשוט גוררים או פרהמוטור (ממ"ר בעברית)
לפני שבועיים ביקרתי אותם כשביצעו גרירות, מכיוון שהגעתי עם עוד כמה ישראלים שהיו די חסרי סבלנות מכל ההתארגנות האיטית משהו של האמריקאים, החלטתי בסוף לפרוש עקב התנאים היציבים להפליא שהיו, אבל לפחות ניפגשתי עם קבוצת המרחפים והרגשתי קצת יותר שייך
לפני שבוע עברה סערה מעל טקסס כך שלא היתה אפשרות אפילו להוציא את הראש מהבית
לעומת זאת ביום שישי (להזכרכם, בארה"ב שישי = היום האחרון של השבוע) התקשרתי לפול והבנתי ממנו שיום שבת אבוד עקב רוחות חזקות אבל יום ראשון יהיה טוב וכנראה נטוס, בשבת דיברתי איתו והוא הסביר לי שכנראה ניסע לגרור באיזהשהוא אגם צפונית מזרחית לאוסטין
התיצבתי אצל פול (45 דקות נסיעה מהבית שלי) ב 10:00 בבוקר בדיוק, פול עמד ליד הוינץ' (מערכת הגרירה) וריתך אליה חלקים, מסתבר שזו מערכת גרירה חדשה ישנה שלו שהוא רוצה לבחון היום, והיה עליו להכין מתאם בשבילה לסירה, עזרתי לו לקדוח חורים במערכת והוא אח"כ השחיז וריתך עוד מני מתאמים ושאר ירקות למערכת,
לאט לאט החלו מתקבצים סביבנו חברים מהמועדון, גרי P4- נשיא המועדון ויד ימינו של פול, איימי P2 - אישתו של פול שגם מרחפת, דאן P2 וחברתו P1(שכחתי את שמה) שניהים מרחפים, כריס P1, ואריק שהגיע עם מנוע על כל מקרה שיהיה
ה-P ליד השם זה בעצם דרגתו ורמתו של האדם לפי חוקי USHPA, מה שאומר P1 חניך עד 25 טיסות P2 טייס עד 200 שעות P3 מעל 200 שעות, P4 תואר כבוד
עד שעה 14:00 עבדנו על הציוד שיהיה מוכן, ובאמת לאחר 4 שעות של עבודה המערכת היתה מתואמת על הסירה של פול, יצאנו ונסענו לאגם, לעוד 45 דקות נסיעה (בדרך עצרנו במסעדת מזון מהיר וחטפנו משהו לדרך) הגענו לאגם ב 15:00 הורדנו את הסירות למיים, פול בחן את הסירה הלוך ושוב ונראה שהכל בסדר, הראשון ליציאה היה כריס P1 שזו היתה לו הגרירה השניה בחייו והראשונה במיים, לטעמי הוא עמד די קרוב לשפת המים אבל זה מה שפול ביקש ממנו, כריס נרתם די בחשש, ואני זוכר את התחושה הזאת כשהייתי ממריא במבוא חמה בקורס גובה, לקח לי להרתם ולבדוק את עצמי בפעמים הראשונות משהו כמו 10 דקות כל פעם,
בכל מקרה הוא נרתם הניף כמה פעמים והודיע שהוא מוכן, גרי חיבר אותו לחבל הגרירה, תוך כדי שהוא שואל אותו שאלות מה הפרוצדורה אם הוא נוחת בתוך המיים? איך רצים בגרירה? למה לבדוק את המצנח כל הזמן? ממש כמו חניך דרגה אחת,
ביקשנו מפול שימתח את החבל, כריס הניף והחל להמשך על ידי החבל, משום מה פול לא החזיק את המתח על החבל והיה נראה שכריס הולך להכנס בתוך המיים, הוא באמת נגע במיים עם תחתית הרתמה אבל אז לפתע המתח חזר לחבל וכריס החל להתרומם, הבעיה היתה שהרוח נשבה מכיוון מערב, ופול גרר לכיוון דרום (אילוצים של האגם) מה שאומר שכריס היה צריך לתקן חזק שמאלה, בשלב הזה אחרי הנגיעה במים כריס היה עסוק יותר עם המים ולא שם לב שהמצח היה ב 90 מעלות אליו והנחיתה במיים היתה בילתי נמנעת, הוא נחת במיים, והחל להתרחק מהמצנח, פול חזר אליו עם הסירה והיה חייב לכבות אותה כדי שלא יסתבך עם החוטים, העלו את כריס לסירה אבל אז המנוע שבק, מערכת הגרירה גמרה את הסוללות של הסירה. פול ודאן הוציאו את המשוטים ופידלו דרכם חזרה למזח ושם הנענו אותם שוב עם כבלים מהאוטו, היינו מוכנים בשנית, והפעם גרי נשיא המועדון ומדריך מוסמך עמד להמריא.
גרי הניף ממקום מרוחק יותר, הנפה מוצלחת שני צעדים והוא היה באויר, גרירה מושלמת עם כבל שהגיע עד ל 900 מטר (בשלב הזה נגמר האגם) ואז הוא שיחרר את הכבל, כלום, נאדה, גורנישט, אויר יציב כמו מרגרינה, והוא מגובה 900 מטרים גולש חזרה אלינו על שפת האגם,
לדאבונו של פול נכבה לו המנוע של הסירה, והסוללות היו מתות, לאחר חצי שעה של חוסר אונים דאן מצא שיש בעצם כבל התנעה ידני לסירה ולאחר 10 משיכות חזקות המנוע הניע והם הגיעו אלינו, החלטנו שזהו זה וכנראה נקרא לזה עוד יום של כשל בציוד,
עשיתי הרבה תרגולי הנפות עם מצנח ארכוס של כריס (כדי ליבש לו את המצנח) והבנתי שכנראה רק להניף ייצא לי היום,
השעה היתה כבר 16:45 והתאספנו לסכם את היום, פול הבחין שהרוח דרום מערבית מה שאומר שיתכן ואולי אפשרי לטוס בגבעה, קצת טלפונים ויש לנו דיווח על רוח דרום מזרחית 5-10 מייל, מושלם.
התארגנו (די לאט אני חייב לציין) ויצאנו לדרכנו לגבעה שרוחות דרומיית מתאימות לה, הגענו לגבעה ב 19:00
הרוח היתה צפון מזרחית ופול אמר שיש נקודת המראה צפון מזרחית שרק ל P3 מותר להמריא בה, מכיוון שאני גרי ופול היינו היחידים שמדורגים P3 עלינו למעלה, גם כריס הצטרף אלינו, הוא התכוון לגרזן למטה מהעמדה הדרומית (אם הרוטור לא יהיה חזק מדי) הבנות עלו ברגל, ואנחנו העמסנו את הציוד ודהרנו למעלה,
הדרך למעלה היתה מטלטלת ואפשרית רק לרכב 4X4, באמצע הדרך המצנח שלי בא לבקר אותנו מהחלון, כן הוא ירד מהגג ונשאר תלוי דרך חביקה של הקסדה שלמזלי היתה בתוך המצנח, מכיוון שלא היתה אפשרות לעצור באמצע העליה המשכנו כך עד העמדה כשהמצנח תלוי מהקסדה לצד החלון שלי,
קפצנו לראות את העמדה הצפון מזרחית, רוח על האף אבל בעמדה יש רמפת גלשנים (למי שלא מכיר, זו רמפת עץ שבעצם מרחיקה את הגלשן מההר, כאילו תלויה לה משום מקום) הבעיה עם הרמפה הזאת שאין עליה מקום לשים מצנח וללכת 7 מטר ממנו כדי למתוח את המיתרים, אם אתה רוצה למתוח את המיתרים אתה צריך להיות תלוי בין התהום והחיים שלך, לא התאים לי והחלטתי לנסות את העמדה הדרומית הרגילה
בעמדה הדרומית הרוח נשבה מכיוון כלל מזרח, אבל ללא רוטור, לאורך הצוק המזרחי ריכסו להם נשרים אמריקאים מה שהראה בבירור ששם זה המקום להיות, רק איך להגיע לשם....
כריס יצא וגירזן למטה, ראיתי שאפשרי להמריא, הגיע משב שהיה קצת יותר דרומי, הנפתי ורצתי החוצה היה עילוי חלש מאוד אבל הצלחתי לרכס לאורך המצוק עד שהגעתי לצד המזרחי, ואפילו עברתי את קווי המתח הגבוהה ללא בעיה, כן היה עילוי גם בצד הדרומי וגם בצד הצפוני, עילו חלש של +0.4 אבל עילוי, ריכסתי הלוך ושוב ותפסתי גובה עד 150 מעל.
גרי יצא, ואחריו פול עם מצנח טנדם בטיסת סולו, פול שהוא די גדול מימדים נמצא בתחום התחתון של הטנדם שלו.
ריכסנו וריכסנו, והיה ממש נעים כמו אפקט הכנרת בקטן, צבעים מדהימים של השקיעה, נוף מהמם של אגמים ונהרות מסביב, נשרים מסביבנו, והנה אני כבר בקושי רואה משהו, הורדתי את משקפי השמש אבל עדיין היה יחסית חשוך, ועכשיו אני גם רואה מטושטש (אין לי עדשות מגע) ואני זוכר שהיו קווי מתח גבוהה היכן שהוא למטה אבל אני לא זוכר היכן בדיוק, אני צועק לפול וגרי שצריך לרדת, בדיעבד הם לא שמעו אותי, עכשיו כבר התחלתי להזכר באותו אפקט הכנרת שנחתנו בחושך וכמה זה היה מפחיד, אבל לשמחתי גם גרי וגם פול יצאו לנחיתה ואני אחריהם, החלטתי שאני נוחת היכן שהם נוחתים, זה פשוט היה הכי בטוח מבחינתי, הם נחתו ליד המכוניות ואני אחריהם עם overshoot של 20 מטר,
יוההווו איזה טיסה, אני אוסף את הפטריה וחוזר אליהם, הם משבחים אותי על הטיסה ועל האופן שאני טס, ואני מדבר איתם על מה שראינו באויר, על הרכס, קווי המתח, על זה שלא ראיתי כלום בנחיתה, מקפל מהר, ובסוף הקיפול כבר חושך מוחלט, מתארגן על הציוד וכולם נוסעים ל chili's מסעדה מתוך רשת מסעדות מקסיקנית בארה"ב, לא אלעה אותכם בפרטי השרצים שאכלתי אבל היה מעולה, 22:15 ואנחנו עוזבים את המסעדה ונוסעים חזרה לביתו של פול, המכונית שלי שם, 23:30 אנחנו מגיעם לביתו של פול ונפרדים, 00:30 אני מגיע הביתה, מתקלח ומתישב לכתוב את הסיפור הזה
אז תגידו לי, כמה פעמים יצא לכם לצאת מהבית ב 9:00 בבוקר לרחף וחזרתם ב 00:30?
בכל מקרה מאוד נהנתי היום, ו50 דקות של טיסה בנוף מהמם עם נשרים אמריקאים פשוט עשו לי את זה
מצפה לזה בסוף שבוע הבא
אמיר
