צחי, אני כתבתי את זה.
הטקסט הנ"ל (ללא שגיאות הכתיב) נכתב כתקציר שחולק בקורס מצבי חירום שערכנו ("כנפיים") בכינרת, כשאף אחד בארץ עדיין לא שמע על אולו-דניז.
להערותיך:
1. חניכים בנסיונות טרמול ראשונים בהחלט נוטים להכניס את המצנח לצלילה ספיראלית. לא 20 מ\ש אבל בהחלט קצב שקיעה חריג.
2+3. הטקסט הנ"ל סופק כתוספת לשיעור תאוריה, לתדריך שלפני ולתחקיר של אחרי. G חריג הוא כל תחושה סובייקטיבית של הטייס שמה שהוא חווה הוא מחוץ למוכר ולידוע. והתוספת "יש לזהות את השבירה בכיוון הטיסה (משפת התקפה שפונה הצידה לשפת התקפה שפונה למטה)" מופיעה בדיוק מהסיבה הזו, כדי לתת זיהוי מוחלט מכיוון שתחושת ה G אינה בהכרח מספקת.
4. אני אשתכנע אם תכתוב זאת שוב אחרי שתזרוק את הברקס הפנימי למעלה בספירלה של 12 מ\ש.
כתבת בעצמך "הרבה יותר מדי אנרגיה". מה שקורה כשהגוף נע במעגל גדול ב 90 קמ"ש, באותו מישור אופקי כמו החופה, והחופה מפסיקה לפנות כי שחררנו את הברקס הפנימי זה שהגוף על 90 הקמ"ש שלו ימשיך כלפי מטה בעוד החופה מנסה לנוע ישר.
נוצרת מטוטלת כמו בכל שחרור של פניה אלא שכאן היא מתחילה כשהגוף בגובה החופה ועם מהירות של 90 קמ"ש. הגוף ישיג את החופה, יחלוף תחתיה ויעלה לשיא המטוטלת שיהיה גבוה כמעט כחופה עצמה. בשיא המטוטלת ירד העומס על החופה ל 0, המיתרים יתרפו והטייס יפול לאחור וחזרה תחת החופה תוך צבירת מהירות בתאוצת G, הגברת העומס על המיתרים, האצת החופה לפנים (תוך תנועת הטייס לאחור) וריצת החופה לפנים עד לקריסה קדמית מלאה אם הטייס אינו מהיר מספיק על הברקסים.
במילים אחרות: "במקרה של שחרור פתאומי המצנח עלול לעצור את הצלילה בבת אחת תוך כדי "ריצה" לאחור ואז לצלול קדימה ולקרוס."
ולאדרי, אם אתה כבר מעתיק טקסט, תשתדל בלי שגיאות ואולי גם לציין את הקונטקסט כדי שאנשים יבינו שמדובר בהנחיות לתרגול מודרך.
ולכולם, יש כפתור "בדיקת איות" כשכותבים הודעה. תשתמשו בו. זה פשוט נראה יותר טוב.
