ב 1 ספטמבר שנת 2004 עברה תעופת הפנאי באמריקה מהפך. על המהפך הוכרז בערב הסיכום של אירוע "אושקוש" האגדי המתקיים כל בסוף יולי כל שנה באושקוש (עיר הגינסים).
על הבמה ניצבה מנהלת ה FAA (המקבילה לראש מינהל התעופה שלנו)
מול יו"ר הEAA (אשר רק לאחרונה צץ המקביל הישראלי שלו בדמות הסניף הישראלי של הEAA),
שפת הגוף דברה שם יותר ממילים ומי שנוכח מתאר זאת כחצי סקס. ביחד הם הכריזו על כניסתם לתוקף של חוקי ה LSA/SP.
עוד שלב באבולוציה
האבולוציה של התעופה רצופה עליות ומורדות בהקשר לנגישותה לאדם הפשוט,לעמך.
משפיעים על נגישות זו בעיקר המחיר, אך גם מרכיבים אחרים בהם מבחנים קשים אותם צריך
לעבור, בדיקות כשירות רפואית ואיזשהו פחד כמאי ש"זה לא בשבילי,
מכיון שנאמר: הטובים לטייס ואני לא בטוח כמה אני טוב".
כמובן, בתחילת מחזור האבולוציה היו האחים רייט וקודמיהם הם עשו כרצונם ללא חוק ופיקוח
והצעידו את האדם לתנועה בתלת מימד.
בהמשך הסתבכו החיים, פקידים ועורכי דין כתבו תקנות רובן ב"שם הבטיחות"
כאשר כל תקנה כזאת מעלה את תג המחיר
ומרחיקה את התעופה יותר ויותר מאתנו.
ככל שהסתבכו העניינים נשארו מאחור קבוצות שאמרו:
בוא נעשה זאת פשוט. הדרך לביצוע הייתה דרך סוגי כלים שהרגולטור עדיין לא שם את ידו הכבדה עליהם:
דאונים, גלשני אויר, מצנחי רחיפה, בלונים, ספינות אויר,ג''''''''ירוקופטרים מצנחים ממונעים וכמובן אזמי"ם.
כל סוגי התעופה הנקראת משום מה "ספורטיבית",
אך למעשה היא תחביב לעוסקים בה והשם שבו צריכה להקרא היא "תעופת פנאי".בשלב זה קרו שני דברים:
א. הרגולטור שם את ידו ה"אכזרית" על אלה שהצליחו להשתמט ממנו בשני העשורים האחרונים.
ב. הרגולטור הכיר בזכותו של האדם הפשוט לטוס – והכרה זו נזקפת במלואה לעבודתו המסורה של ה EAA.
משמעות הדבר, שעבור סוגי כלים מסויימים (אשר מן הסתם אינם סוחבים בבטנם 400 נוסעים)
, יחולו הקלות ברישוי, אחזקה, כושר אוירי וכושר רפואי, הקלות אשר יחזירו
ויוסיפו משתמשים למעגל הטיסה.
כמו טיסתם של האחים רייט, אין ספק שהחוק
האמריקאי יסחוף את עולם תעופת הפנאי בעולם כולו.
ניצנים למגמה זו נראים כבר בפינות שונות ומשונות כולל בארצנו הקטנה.
במסגרת זו אין כוונה לחזור על החוק אותו ניתן להשיג באתרי ה FAA
ומעשרות מקורות שונים ומגוונים.
נזכיר רק את תמצית החוק על מנת לבסס את המשך הדיון..
מעט על ה
EAA ההנחה הרווחת שכל כולו של ארגון ה EAA (Experimental Aircraft Association)
הוא בניית מטוסים ותחזוקתם. לא כך הוא.
ארגון ה EAA אכן צמח בארה"ב מחבורה של בוני מטוסים (Home Builders)
וסיפורו של הארגון הענק התחיל ב 26 לינואר 1953
אותה חבורת בונים, נתקלה בשלטון החוק שלא הרשה להם לבנות מטוסים סתם כך בגראג''''''''.
התארגנה החבורה, ובמהרה חברו אליה גם כל מי שמצא עצמו מעבר לגדר,
נלחם במחוקק על מנת לממש תעופת פנאי אמיתית ושווה לכל נפש.
בארגון שותפים היום בוני המטוסים, חובבי הטיסה האירובטית,
משפצי הענטיקות וכמובן כל עולם האז"מ. הארגון מונה כיום 170,000 חברים הפזורים ברחבי העולם
ומאוגדים בסניפים (Chapters).
משרדי הארגון נמצאים בשדה התעופה העירוני של אושקוש
והוא אחראי לריטואל החצי שנתי של קייץ באושקוש ואביב בפלורידה ב Sun&Fun.
(ראה
http://www.eaa.org/) .
לאחרונה, ומתוך אותם מניעים, בדיוק התארגן בארץ הסניף הישראלי של ה EAA –
סניף מספר 1346. הסניף הוקם ע"י מספר חובבים נלהבים הנמצאים בשלבי בנייה שונים של מטוסיהם –
וה בעייה חוזרת על עצמה: למה שירשה החוק, ועוד בישראל,
לבנות מטוסים בגראג'''''''' ? גם התסריט חזר על עצמו-
כל מי שמרגיש שקשה עליו לעסוק בתעופת פנאי תחת כנפי המחוקק,
חובר לחבורה, מנסה להביא את עוצמתה וגיבויה של אמריקה הגדולה וחוקיה.
חוק תעופת הפנאי בישראללכולכם נהירה בודאי העובדה, שפנאי ויצירת תנאים לתחביב, ובייחוד תעופתי,
אינם בראש מעייניו של המחוקק.
במדינה עתירת דילמות בטחוניות, כלכליות וחברתיות -
הנושא זוכה לעדיפות נמוכה ביותר.
ובכל זאת, רוח התעופה חזקה ביותר, ולמרות הגזירות, הפקידים והבירוקרטייה היא חיה ומתקיימת.
כך בשקט, בין הטיפות, החוקים שאינם והתקנות שכל אחד מפרש כרצונו,
מתקיימים להם ענפי תעופת הפנאי וממלאים את השמיים במיוחד בימי סוף השבוע.
ראשונים בסדר כרונולוגי הם הדואים הפועלים במדינה משנות השלושים של המאה הקודמת,
אחריהם בוני המטוסים עם ה”ביבי ג''''''''ודל" שנבנה ע"י יעקב רייש בשנות ה 60 ,
בשנות השמונים נכנסו בסערה האז"מים
(הן כמטוסי בנייה עצמית והן כמטוסים מוכנים לטיסה)
ובאותם שנים נכנסו גם הגלשנים, ומצנחי הרחיפה.
בשנות התשעים כבשו את השמיים המצנחים הממונעים.
כיצד חיים כולם, ללא חוק? ללא תקנה ברורה? כרגיל במקומותינו,
בכל הדרכים האפשריות: החל מקומבינה ועד חיים בהתאם לסט תקנות אפרפר המחייב מריבה עם הפקיד על כל צעד ושעל.
המצב הנוכחי יוצר בעייה קשה גם למשתמש וגם למדינה
במיוחד בענפי הטיסה הנמצאים באופן מוחלט מחוץ לפיקוח החוק.סיום תהליך החקיקה בארה"ב פתח חלון הזדמנות מעניין במדינתנו:
מצד אחד, הלחץ המשותף של המשתמשים והמדינה למצוא פתרון,
מצד שני - החוק האמריקאי שהושקעו בו 10 שנות עבודה ונסיון והוא רק מחכה לתרגום ואימוץ
– ממש עבודה קלה, ומצד שלישי - האמנה הדו צדדית הקיימת בין ישראל לארה"ב
בהקשר לאימוץ הדדי של תקנים וחוקים תעופתיים.
בחודשים האחרונים מתקיימת פעילות של גופי משתמשים מול מינהל התעופה האזרחית בישראל למיסוד
פעילות תעופת הפנאי בדרך של אימוץ ה LSA/SP כרוחו ולשונו –
ממש עבודה קלה. גופי המשתמשים המובילים פעילות אלה הם ה EAA הישראלי וחבורת האז"מ
כשאליהם חוברים כל מי שמזהה את הפוטנציאל שמביא עמו החוק עבורו.
מי מרויח מי מפסיד ?
בדיוק כמו בארה"ב קיימים פה גם מרויחים וגם מפסידים אך זאת רק בעיני המתבונן למרחק
מטר מתחת לאפו.
בגדול - כולם מרויחים, כיוון שעם אימוץ החוק - תצא המדינה בהצהרה פומבית האומרת:
יש מקום לתעופת פנאי בארץ ! המדינה מכירה בצורך ובדרישות המשתמשים ותומכת בהם בדרך של חקיקה !
זהו הרווח הגדול והוא משותף לכולם,
כולל אלה שמבחינה טכנית לא נכנסים תחת כנפי החוק החדש מסיבות של גודל ומשקל.
ולקצרי הראייה ?
אזמי"ם
עולם האז"מ בארץ פועל כיום במתכונת דומה מאד ל LSA.
הפעילות מתקיימת בהתאם לסט תקנות שנוספו ל"חוק הטייס"
של המלך האנגלי במדינת ישראל.
צורת כתיבת התקנות מאפשרת פרשנות לכל כוון ובתחום זה אין חזק יותר מהפקיד.
אימוץ ה LSA יגרום לשינויים מזעריים בתפעול האז"מ,
ביחוד בהגדרת המשקל המירבי של הכלי.
מאידך, אימוץ החוק יביא למיסוד הפעילות במתכונתה הנוכחית ויסיר את האיום
של כרסום זוחל במרחב הפעולה,
כרסום לו אנו עדים בשנים האחרונות והוא בולט במיחוד בתחום התחזוקה וכושר אוירי ובמילים פשוטות – עלויות.
ענף האז"מ יצא נשכר ובגדול מהחוק.
בוני המטוסים
עבורם יהיה החוק בבחינת "יציאה מהארון".
פעילותם כיום מתבססת על סדרת תרגילים
והתפתלויות המתחילות מהתחפשות ל"מפעל לייצור מטוסים" דרך שיחוד
פקידים ועד לבנייה בהסתר.
כל זאת מכיון שאין כל סעיף בחוק הקיים המסדיר את
פעילותם.
עם קבלת החוק יפרחו בוני המטוסים.
ענפי התעופה הכללית (GA)
למרבית העוסקים בתחום זה, לא יעלה החוק ולא יוריד ופעילותם תישאר ללא שינוי.
הסיבה לכך שרוב,אם לא כל צי המטוסים הקיים אינו נכנס להגדרות ה LSA
מבחינת משקל ונתוני תפעול.
למרות זאת הרוח החיובית שיביא עמו החוק תעזור גם לענף זה
בדרך של הכרה בזכות הקיום של חובבים במרחבי שמי ישראל.
עמותות הדאייה
עבורם ישתנו החיים אך לא בהיבט התעופתי.
הם ימשיכו לדאות להנאתם במרחבים
שהוגדרו להם ולא יחושו כל שינוי.
השינוי יתבטא אצלם במבנה הארגוני.
כיום מופעלים הדאונים במסגרת של עמותה כאשר רשיון ההפעלה הוא של העמותה
ומספר חברים ממלאים תפקידים בהתנדבות על מנת למלא את תנאי רשיון ההפעלה.
הסיכון שלוקחים על עצמם חברים אלה הנו עצום והגנה עליהם עד היום רמת הבטיחות
הגבוהה בהם מופעלים הדאונים (מקצוענים אמיתיים !).
חלק מהותי בחוק החדש הוא עמידתו של הפרט,
משתמש הקצה מול החוק והאחריות הסופית שהוא לוקח על עצמו בבואו לעסוק בתעופת פנאי.
לדואים ידרש פתרון יצירתי לשינוי מבנה ארגוני כך שרוח החוק תחול גם עליהם: הפרט מול החוק,ללא מתווכים.
מצנחי הרחיפה, מצנחים ממונעים, גלשנים
חבורה זו שייכת לקבוצת המפסידים (אך רק לקצרי הרואי שבינהם).
מולם ניצב המרויח העיקרי, המדינה. בהגדרה, חוק ה LSA כולל גם אותם בעוד שכיום הם מחוץ לכל חוק,
מצב היוצר כאב ראש לא קטן למדינה ומביא לחיכוכים תעבורתיים לא מבוטלים.
המדינה, עקב אזלת יד וטעויות היסטוריות, הוציאה משתמשים אלה מכנפי הפיקוח
והחלת ה LSA בארץ תחזיר למדינה את השליטה.
משתמשי קבוצה זו יעברו תהליך דומה לזה העובר על עולם האז"מ בארה"ב.
כמובן כמו בארה"ב ינתן להם פרק זמן להסתגלות והתארגנות אך הם יזדקקו כל אחד בנפרד לתהליכי רישוי:
רישוי הטייס (קורס טייס של 12 – 20 שעות),
רישוי המטוס ורישומו כחוק (כן 4X לטרקטורון מעופף) ורישוי הגורם המתחזק.ואחרון (לא בסדר חשיבות) - המדינה
המדינה ומוסדותייה יצאו אף הם נשכרים והרווח הגדול:
הקטנת החשיפה לתביעות קנטרניות אשר הוא החשש הגדול של כל פקיד מינהל.
עצם הגדרת "תעופת הפנאי" ומרכיביה, החלת אחריות סופית של משתמש הקצה
והסרת הפיקוח הצמוד מהתפעול היום יומי ידחו על הסף הגשת תביעות מסוג זה,
וכי מה ניתן לתבוע באם בחוק מצוין במפורש מי האחראי הסופי לכל פעולה (המשתמש),
וכיצד ניתן לתבוע בגין משהו שמלכתחילה אינו בפיקוח המדינה (תחזוקה, למשל)?
גדולתו של חוק ה LSA במימושו הישראלי הוא בעצם ההצהרה אשר תצא מפי המחוקק
ותאמר: יש קיום לתעופת פנאי בארץ. לא עוד השמיים הם של חיל אויר וחברות מסחריות,
לא עוד התעלמות מפעילות כה יצירתית וחינוכית (ראה ערך קלוב התעופה לישראל ופעילותו החינוכית בשנים הראשונות למדינה),
לא עוד קומבינות ישראליות בכדי לטוס,
לבנות לתחזק ולהנות. פרסום מתוך האגודה הישראלית לתעופה
