בעקבות הרעיונות ההזויים של מרחפים צעירים וחדשים, אני חושב שחייבים להרים ערב בטיחות ומהר ככל שאפשר,
עוד לפני כניסת הקיץ.
לדעתי חייבים לשתף בו את נחי אלון כדי לחדד את התהליך הנפשי של מרחף מתבגר, שמחפש את הריגוש הראשוני.
וכמובן את איתי וארנון, בנוגע להבטים הבטיחותיים בבחירת עמדת המראה ותנאי המראה. שלמה, שי, וכאלו אחרים שחוו את מגע ידו של האורטופד יכולים לשתף את כולם על הרגע של קבלת ההחלטה הגורלית, שאחריה בא האמבולנס.
אני מעז לחשוב שמי שצריך להרים את הכפפה צריך לבוא מאותם אלו שמתפרנסים מהדרכה או טיסות טנדם.
וחייבים גם לנסות ולשתף את כל המרחפים בארץ ללא הבדל של מוצא או מקום ההכשרה, פרו, עגור, סתוונית, רומן וכו'. ולא להסתפק בפגישת סלון של כמה חבר'ה (אדרי זה בשבילך).
כמעט כל מרחף זוכר שלאחר תקופת הכשרה ושנה בערך ברחיפה, מתחילים לחפש מדרגת ריגוש נוספת לרחיפה הקונונציונאלית , או איזה פיתרון הנדסי משופר בין אם זה מנוע רקטי בין הרגליים או פרופלור מונע ע"י פדלים, או גלגלים מחוברים לרגליים בשביל הנחיתה, וכמובן איך אפשר בלי, אתרים חדשים לרחיפה. ונסיעות לחו"ל.
הספר עזר מבצעי של האגודה ז"ל. התייחס בחומרה לריחוף באתרים לא מוכרים בארץ ולא בכדי.
הדיבור ההזוי בפורום על עמדות חדשות, עמינדב,ראש העין, וכו' מראה עד כמה אנשים אינם מבינים את הסכנות ברחיפה באזורים לא פתוחים, ורחיפה באתרים טריקיים ומסוכנים למרחפים חדשים.
משהו חייב להשתנות פה מהיסוד לפני שאנשים ישלמו בגופם או בנפשם על חוסר הרצינות ויצר ההרפתקנות.
זאת לא חרמנות חברים, זה סתם טיפשות של חוסר נסיון. (על חרמנות בפעם אחרת ).
וכדאי לזכור שהרחיפה אינה עיסוק מסוכן כאשר יודעים עד כמה הוא מסוכן.
