אני עכשיו בית אחרי ארוחת ערב והרגשת סיפוק אדירה
אנסה לתאר כאן את שקרה היום בארסוף
היום הגיעו המון אנשים לרכס, מיותר שאמנה את כולם כי באמת היו הרבה, יוצאים בתנאים בנוניים ומטה, אבל מצליחים להחזיק, אני אורי חמו וצביקה וילנאי מגיעים לוינגיט וחוזרים, התנאים נשארים כל הזמן בנוניים, לא משהו מזהיר, אבל גם לא נורא,
אני נותן להינדי שיטוס על האפקט שלי, ואז לאט לאט אני רואה שכולם מתחילים לטפס גבוהה, אחרי חצי שעה שאמיר באויר אני קורא לו שינחת, אני יוצא לאויר ונדהם מהתנאים שהתחזקו, ונהנה מכל שניה,
באמוק אני נוחת ומוציא את מצלמת הוידאו מגיש אותה לצחי שמחליט בשלב זה להשאר על הקרקע, ואנחנו מתחילים להשתולל באויר כשצחי מצלם והשמש שוקעת מבעד לענן גדול שמסתיר אותה,
באיזשהו שלב אפילו צחיק נשבר והוא מוסר לאבי את המצלמה, אבי שכלל התכוון לברוח הביתה מצא את עצמו מצלם אותנו, לאחר מכן אני מבין דרך הקשר שבעצם הוא כבר מת לזוז אני נוחת ולוקח את המצלמה איתי לסיבוב באויר, ואז תוך כמה דקות התנאים יורדים, ואני מוצא את עצמי מגרד בפראיות את הרכס (זה מצולם) עד שהצלחתי לעלות ונחיתה בעמדה (בריצה, כי כבר לא היתה רוח)
אורי נוחת כדקה אחרי וזהו, סגרנו את היום,
לאחר הקיפול אנחנו מגלים שהמפתחות של האוטו של זיידמן נעלמו, מי שהיה צריך לשים אותם במקומם זרק אותם כמעט עד אמצע האוטו (ואני לא מדבר על פינטו), מה שגרם לנו לחפש אותם כשעה בחושך מוחלט וכמעט גם להקפיץ את אשתו של זיידמן הקטן לארסוף עם הצרור ספייר, למזלנו התקשרנו לאותו גורם חשוד והוא הודה במעשה, מי אמר שאין אתגר ברכס, הא זיידמן....
יאללה, הוידאו בקרוב, צריך להיות משהו משהו
אמיר
