מפת רחיפה (נא ראו קובץ מצורף) Monte Nudo – North Italy
1. עמדת המראה (1063 מ') Monte Nudo
2. שדה נחיתה לגלשנים Mascioni
3. שדה נחיתה למצנחים (219 מ') 1 Sasso del ferro
4. המחצבה, נאמר לי שהשדה צמוד אליה
5. השדה (הלא נכון) אליו טסתי, מלא חוטי חשמל
6. שדה החירום הקטן בו נחתתי על העץ
סיכום אירועים / הכנה לתחקור
גובה עמדת ההמראה: 1063 מטרים מעל פני הים.
גובה שדה הנחיתה הרשמי (שבו לא נחתתי): 219 מטרים מעל פני הים.
ביום חמישי 23.6.16 בבוקר הגעתי אל שדה הנחיתה הרשמי של המצנחים (נקודה מס. 3). הבטתי בשדה דמוי הריבוע עם עץ גדול במרכזו. למדתי את גבולותיו וכיוון הרוח, (אך לא הפנמתי מספיק את הנוף ונקודות הציון שיעזרו לי לזהותו בבירור ובוודאות ממבט על).
משם נסעתי אל עמדת ההמראה (נקודה מס. 1). במבט מעמדת ההמראה ניתן לראות משמאל את השדה הארוך של הגלשנים (נקודה מס. 2), אך לדבריהם של הטייסים המקומיים, הוא רחוק מדי בשביל מצנח-מתחילים כמו שלי. הם אמרו לי שהדבר הנכון הוא לנחות בשדה הרשמי של המצנחים הנמצא בקצהו הרחוק של ההר מימין, ושאותו לא ניתן לראות מעמדת ההמראה. הם הראו לי את המחצבה (נקודה מס. 4) ואמרו שהשדה הרשמי נמצא ממש לידה ושאי אפשר לפספס. אמרו שברגע שאצא מההר ואתקרב, אראה את השדה בוודאות.
הייתה לי המראה טובה. טסתי ישר אל מחוץ להר, כי דבר ראשון היה חשוב לי לזהות את שדה הנחיתה הרשמי. לאחר כשתי דקות של טיסה ישרה, ראיתי את "השדה המרובע עם העץ הגדול באמצע שנמצא צמוד למחצבה" (נקודה מס. 5). מרגע ש"זיהיתי" את השדה, הרגשתי בטוח לטוס חופשי ולתרמל. (כאמור הייתי מפוקס על השדה הלא נכון!)
במהלך הטיסה הישרה אל מחוץ להר, הייתי במגמת ירידה מתונה מתמדת. ברגע ש"זיהיתי" את השדה, הייתי בגובה 800, ואז נכנסתי לתרמיקה של עד 3+ ועליתי רצוף לגובה 1200. מהנקודה הזו, יכולתי לבחור לטוס אל השדה הרשמי של הגלשנים (נקודה מס. 3). עם זאת, בחרתי להמשיך לתרמל באזור ולנחות בשדה הקטן והקרוב שבו כולם נוחתים ובו גם היה הרכב ששכרתי.
לאחר אותה תרמיקה גדולה, היו כמה קטנות, אך הייתי כל הזמן במגמת ירידה. טסתי לכיוון השדה שלייד המחצבה וכשהייתי בגובה של בערך 700, אז הבנתי שהשדה נמצא למרגלות גבעה באזור הרוטור. זכרתי שהמקומיים דיברו על התיישרות הרוח שמגיעה דרך הוואדי ועדיין האמנתי שזה השדה הרשמי. עם זאת, היה בי ספק קטן אז חיפשתי כל הזמן מסביב שדות אלטרנטיביים בהם אוכל לנחות במקרה חרום. כשהגעתי לגובה של כ- 500, גיליתי שהשדה עליו התפקסתי, מוצף כולו בכבלי מתח גבוהה לכל אורכו ורוחבו. מיד פניתי (עם גב לרוח) לשדה סמוך (נקודה מס. 6) נקי מחשמל ורחוק יותר מאזור הרוטור. עם זאת, קטן וצר במיוחד ומלא בעצים קטנים במרכזו. (זהו שדה שראיתי במהלך הטיסה ועליו בניתי כשדה חרום למקרה של "אין-ברירה".
הגעתי אל קצה השדה בגובה של כ- 300 (80 מטר מעל הקרקע) והתחלתי נחיתה בשיטת "S" הדוק, כמעט "8". עד כה הייתי רגיל לנחיתות בשדות גדולים מאוד עם לקיחת אקסטרות יתרות. כאן מצאתי עצמי מול שדה כל כך קטן ומאתגר. שדה שכולו מוקף עצים גבוהים וכאמור, במרכזו פזורים עצים קטנים. היה לי ברור שאני חייב להיכנס לפיינל שבו עלי ממש "לגרד" את הצמרות בכדי שלא ייגמר לי השדה, וכך היה!
בחלקיק שניה לפני הכניסה לשדה, הספיד סיסטם ניתקע בקצה הצמרת של העץ האחרון, ומיד אחריו, הרגליים שלי. באותה שנייה האינסטינקט/רפלקס אמר לי להתייחס אל אותה צמרת עץ כאילו היא הקרקע, ולבצע פלייר מוחלט/סיום נחיתה, וכך עשיתי!
רצה הגורל ושקעתי אט אט אל תוך הענפים הדקים והעלים הרכים ליטפו אותי לאט ובעדינות עד שנעצרתי/נעמדתי על ענף יציב כשאני חובק את הגזע. מתחת לרגלי היו כ- 4 מטרים עד הקרקע. החופה נעצרה בצמרת מעלי באופן מתון וללא מתח. הודעתי ליוסי בקשר שהכל בסדר. התנתקתי מהרתמה ואז ניתקתי את הרתמה מהמצנח ושילחתי אותה למטה. ללא שריטה, ירדתי מהעץ כמו בן-שבט שיורד מדקל הקוקוס, כפי שנהגתי לעשות דרך קבע בילדותי ובנעורי.
לא עברו 5 דקות והגיעו שתי נשים לבושות שחפצים כתומים עם צלב אדום. מיד אחריהן הצטרפו עוד אנשי חילוץ במדים שונים ומגוונים. תוך 5 דקות נוספות נחת מסוק ובערך באותו זמן הגיעה גם הטלוויזיה המקומית. כ- 20 אנשי חילוץ, טיפול ומדיה סובבו אותי בשדה. אני נסהר ברגשות מעורבים על כך שקיבלתי את חיי במתנה ומצד שני שאולי אצטרך למכור את הבית שאין לי בגלל שכל איטליה באה לעבוד אצלי... (למרות שעשיתי ביטוח הכולל חיפוש, איתור וחילוץ). כשחלקתי איתם בחיוך את מחשבותיי, הם ענו שבאיטליה זה שרות שניתן חינם!
במסגרת עיסוקי, בכל מקום בעולם אני מצטלם למדיה המקומית, אך זו הפעם הראשונה שמצלמים אותי בגלל נחיתה על עץ. לא ידעתי מה להגיד, אז שרתי להם באיטלקית... מצורף קישור לסרטון באתר החדשות המקומי:
http://www.varesenews.it/2016/06/cade-col-parapendio-israeliano-canta-bella-ciao/530927/ אני בוחר לחלוק את החוויה הזו, כי אני מאמין שזה יוכל לעזור למרחפים וגולשים נוספים להימנע ממצבים דומים. אני עכשיו עומד מהצד ומבחין בטעות על טעות שגוררת אחריה עוד טעויות שיכלו בקלות להימנע מראש ולשנות את כל הסיפור!
הטעויות על פי הבחנתי לפי סדר כרונולוגי:
1. חוסר ריכוז מספיק בעת למידת השדה בשטח.
2. הייתי צריך לקחת איתי מפה, או לחילופין להפעיל גוגל-מפ בעמדת ההמראה ולהיות מפוקס על מיקום השדה אפילו שלא רואים אותו מעמדת ההמראה.
3. "להיזהר" מקלות-הדעת של המקומיים לגבי הפשטות של הימצאות במקום, ולקחת הכל בערבון מוגבל.
4. ברגע שהגעתי לגובה 1200, הייתי צריך להמשיך ישירות אל השדה הגדול של הגלשנים, ולא לתת לעובדות כגון "רכבי שחונה בשדה הקטן" להכריע על החלטותיי.
אני סבור שפעלתי נכון מאותו הרגע שבו הבנתי שנחיתה בשדה עליו בניתי היא לא אופציה.
אשמח לשמוע טיפים/תחקורים/הצעות נוספות מלבד מה שציינתי.
בבקשה נסו להיות פרקטיים ולהימנע מתגובות באווירת "נו נו נו" (-:
תודה!
טל
