לרולי יש את מרגריטה, לי את TITALA.
למה אני טס על ENC ?
כי אני נהנה לטוס על כנף שאני מרגיש שנתפרה עבורי, למידתי.
כי הENB שיש לי בראש זה האפסילון.
(תפיסת מציאות מוטעית. טסתי על ENB חדשה והיה מדהים)
קשה לי לראות את עצמי נפרד מהTALA.
אין מצב שאפרד ממנה. אם כבר אני מנסה לדמיין מה יהיה בTALA2.
יחד עם זה TITALA אומרת לי:
"אתה עדיין לא בשל להטיס אותי בתנאי קיצון."
"תעשה עוד 100-200 שעות בתרמיקות של +5,6 לפני שאתה עולה לשמיים של +9."
אני מעדיף לטוס את הTALA שלי ברוב הימים, בתוך מעטפת הטיסה שלי.
ביום שלי הוא מסוכן,
באותו יום ששימי יחתוך את השמיים עם אותה כנף בתוספת מאות שעות נסיון,
אטוס על כנף דורשנית פחות, סלחנית יותר.
כאשר אהיה טוב יותר, בטיסה מזרחה, לא אנחות רחוק ממנו.
יגיע יום בו נתאים כנף לתנאי אוויר כמו שגולש מתאים גלשן לתנאי הים.
חשבתי רבות על השרשור הזה, משהו מאוד בסיסי מאוד מפריע לי.
וסליחה מראש.
זה נראה כמו חוסר הבנה. חוסר הבנה שיש עוד מגבלות של "לא להמריא" מעבר לעוצמת הרוח נטו. חוסר הבנה שתנאים שאינם מתאימים לטיסה אינם מתאימים לטיסה לכל המצנחים (כן, אז מצנח אקרו יכול להמריא ב5 קמ"ש יותר, אבל עדיין...).
EN C קונים שהטיסה על EN B מגבילה אותך, לא כי יש לו יותר גלייד.
