אנסה שוב לחדד את הנקודה:
מעולם בהיסטוריית מצנחי הרחיפה לא הייתה התנגשות בין מצנח רחיפה ובין מטוס
מעולם לא הייתה פציעה בין מצנח רחיפה ומטוס
מעולם לא נהרג אף אחד בין מצנח רחיפה ומטוס
אז צחי וצ'ינו שואלים ומה אם זה יקרה?
אני די בטוח ש-4 הטייסים שהיו בהארי כשרביעיית F16 חלפה לידם היו מעדיפים שהרביעייה הזו תדע שהם שם (מי שלא בטוח בכך מוזמן לחפש את הדיון הרלוונטי).
כאשר אני מצאתי את עצמי טס קרוב מדי (לטעמי) לרביעיית F16, הייתי הרבה יותר רגוע אם הייתי יודע שהם יודעים שאני שם.
כאשר אני רואה מטוסים קלים עוברים מתחתי בזכרון, אני מעדיף לדעת שמישהו יודע שאני עלול להיות שם. לפחות שיחפשו אותי.
יכול להיות שהחוק החדש לא יפתור כלום וחליפות קרובות ימשיכו להתקיים מדי פעם. יכול להיות שהחוק כן יפתור את זה. אני מעדיף לתת לו צ'אנס (גם בגלל שלא באמת שואלים אותי).
לגבי הראש הקטן שהאשים אותי גיידר, אני לא רואה איך החוקים וכל הבולשיט הזה עם רתא מקדמים את הספורט ומשפרים את הבטיחות למעשה זה עושה את ההפך, לחוקק חוקים מגבילים זה הכי קל, לנסות לשפר את המצב עם ערבי בטיחות וכו זה כבר קשה מאוד.
איתי האם אתה באמת משוכנע שמישהוא ברתא רוצה לעזור לך?
איך שאני רואה את זה השטות של רתא והשיתוף פעולה שלנו זה זה הראש הקטן: לא לגרור חפצים נו באמת.
אתחיל דווקא מהסוף.
רת"א הם בירוקרטים. זה מה שהם יודעים לעשות. חלק מהתקנות החדשות הן עיבוד של תקנות אחרות שהם מכירים כבר. דווקא באיסור לגרור משהו אני מסוגל למצוא הגיון, אבל זה לא העניין כאן.
מכיוון שרת"א הם בירוקרטים, אל תטעה לחשוב שהם קמים בבוקר עם המחשבה "כיצד נקדם את תחום הרחיפה בישראל". זו לא העבודה שלהם וזה בהחלט לא מה שהם מנסים לעשות. לכן אין להם עניין לקיים ערבי בטיחות. הכלי שלהם לנסות ולשמור על כולנו בחיים הוא באמצעות תקנות, וזה מה שהם עושים. ד"א, אני לא יודע שרת"א מארגנים כנסי בטיחות לטייסי דאונים, או ממ"רים, או מטוסים קלים. אולי אני טועה.
כמו שלנואל כתב, לרת"א הכי קל לוודא שלא יהיו תאונות ע"י איסור רחיפה מוחלט. אני חושב שמצב הביניים יכול להיות סביר, במידה ויאשרו לנו את הטיסות, כמובן.
אם יתברר שהחוק הזה הוא פשוט כלי לאסור עלינו לרחף בכלל (כל הטיסות לא יאושרו באופן גורף), יהיה מקום לחשוב שוב על הרלוונטיות שלו.
