יצא לי כבר פעמיים להמריא מבלי שנעלתי את רצועות הרגליים. רצועות החזה היו נעולות, וזה מקטין את סכנת הנפילה מהריתמה אבל סגרתי את הרוכסנים והמשכתי בטיסה רגילה. בנחיתה רק הקפדתי לבצע הצפה נמוכה ולעבור לעמידה רק ברגע הדחיפה. בפעם אחרת במבוא חמה, זה היה באחד מכנסי הבטיחות, לא נפתח לי הרוכסן. הודעתי בקשר שאני בצרות ושיתפסו אותי באוויר. לקראת נחיתה. דיווחו לי על רוח יציבה 20 קמ"ש, זה היה כבר בסוף היום וברטוב הרגיע אותי בקשר והמליץ על נחיתת גחון. הבעיה הייתה, שבמלחמה עם פתיחת הרוכסן, לא כל כך שמתי לב לכך שאני מאבד גובה ונמצא כבר בחצי גובה ההר, כשלמטה אין איש. החלטתי להתרכז בטרמיקות והצלחתי איכשהו לתפוס את הטרמיקה האחרונה לאותו יום. עליתי איתה כ150 מ' מעל לעמדה ובאתי לנחיתה. איזה פחד... ברטוב כל הזמן מרגיע אותי בקשר ורץ לתפוס לי את הכבלים בעודי באוויר, אך לפתע, במרחק 30 מטר ממני, הוא נעמד ומתחיל לצלם... הבאתי נחיתה מהסרטים. הצפה בגובה 10 ס"מ ודחיפה קלה בסוף... אחת הנחיתות היותר רכות שהיו לי. בסוף התברר עוד משהו שלא ידעתי: לא היה לי סקוטש (וולקרו) ברוכסן של הרגליים, והייתי משוכנע שיש שם כזה. באוויר לא היה ברור לי למה הסקוטש לא נפתח. למחרת, במקום ברכת הגומל הלכתי לתופרת שתפרה לי וולקרו בריתמה, ועל ברטוב קשה לכעוס.
המסקנות שלי:
1. גם אני לא מסתדר עם הוראות הפעלה וצ'ק ליסט כי זה מביא לי תחושה של רובוט שעובד מבלי לחשוב. אולי יש לי בעיה אבל כך אני בנוי.
2. לעולם לא להיחפז לפני ההמראה. תמיד באיזי, להעביר את כל השלבים בראש, אחד אחד, כשהם מתחלקים ל-2. החלק הראשון: הרכבת הגלשן, לראות שלא נשארו שחיפים בחוץ ולעבור מסביב ומתחת לגלשון לבדוק הכל. היום גם הייתי מוסיף במיוחד, בדיקת חיבורי משולש לקיל והצצה לתוך הכנף לראות חיבורי כבלים לכנפיים. לראות שכל השחיפים נעולים בשפת זרימה, שהטיפים בקצות הכנפיים נעולים, שמגן האף (קוקוריקו) יושב במקומו. שמתיחת הגלשן הושלמה (יש גלשנים עם מתיחה ראשונה ושנייה) אני מותח שליש vg ומקפל את החוט שלו לחיבות כבל אחורי - משולש תחתון. כל זה כדי למנוע הסתבכות החוט ברגליים בריצת המראה (גם את זה כבר ראיתי קורה - הפעם, לשם שינוי, לא לי...מעיף שוב מבט לוודא שהפינים של המשולש דחופים עד הסוף למקומם (ראה מקרה גשווי).
החלק השני מתיחס לריתמה, קסדה וכל הציוד ההיקפי. אני מקפיד על חיבור הריתמה לרצועת התליה, לפני שאני נרתם. זה לא מאפשר המראה במצב לא מחובר. מסתבר שטרגדית יוסי צרפתי קרתה לגולשים מנוסים. אני מחבר אותה לאחר שעברתי עליה במבט וראיתי שהמצנח במקומו (קרה לא פעם, וראיתי במו עיני, שהמצנח משתחרר לו בריצת המראה. לי זה כמעט קרה באוויר כשאני ממהר לנחיתה וביד אחת מחזיק אתץ המצנח שחלק מהרצועה שלו יחד עם לא מעט מיתרים, כבר מתנפנפים באוויר. לאחר הכניסה לרתמה אני סוגר רצועות רגליים, רצועות חזה ורוכסן עליון. הקסדה תלויה על הכבלים הקדמיים ולא על הקרקע. היא מול העיניים וכך לא אשכח אותה. בדיקת מכשיר הקשר, צינורית המים והכי חשוב בהאנג צ'אק, למשוך קצת את החוט הסוגר את רוכסן הרגליים. את הרוכסנים אני מרטיב מידי פעם בספרי סיליקון, דבר המבטיח תפעול חלק שלהם. מעבר לעניינים הבטיחותיים, אם אחד מהנקודות שהזכרתי לא מתפקדת, זה יכול להרוס טיסה.
לסיכום: לא ציינתי כאן את כל השלבים, התייחסתי רק לדרך עבודה, כי זאת מטרת הפרק הזה.
טיסות בטוחות לכולם.