קצת מאוחר בגלל עניינים טכנים אבל הבטחתי ולכן אקיים.
בשבת האחרונה יצאתי רעב, רעב לקרוס. מאז שחזרתי מסלובניה לא הייתה לי טיסה ראויה או אפילו סתם זמן אויר בהרים,מספיק לראות את ההודעות של רולי בשביל לחמם לי מנועים.
יצאנו מוקדם מהבית,כדי שהפעם לא יהיה אפילו תירוץ למה לא המראתי,אפילו המראה ונחיתה למטה היה יכול להיות סוג של "טסתי בתבור". בדרך מקבלים דיווח על 27 קמ"ש בחיפה אבל... לא מתייאשים מהדיווח ונשארים אופטימים.
בעמדה כבר רולי מוכן להמראה, הרוח דרום מערבי נוחה ויציבה להנפה, אומר בקושי שלום לאנשים ומתארגן ציק צק וכבר פרוס ומוכן להמראה. מנתק את עצמי מהסביבה,מחכה שניות בודדות למשב הנכון משיכה,סיבוב, ריצה של הלייף ואני באוויר.[attachthumb=#]
יצאתי כאשר מספר מועט של מצנחים באוויר ואחרי מבול של מצנחים יוצאים לאויר,מראה מלבב נפש אבל... האינורסיה לא נותנת לנו לתפוס גובה וכולם בצפיפות נלחמים על כול פיפס שיכול להחזיק אותנו באוויר, הצפיפות נותנת לי להרגיש לא הכי בנוח, לפעמים נראה יש כאוס אחד גדול,מצנחים מסתובבים הפוך, חותכים בתרמיקות ואני מידי פעם נאלץ לברוח מתרמיקה מחשש למפגש לא רצוי. בדרך כלל טס הפוך מהגגל הגדול ומחפש טרמיקות בשטח יחסית נקי ממצנחים,אבל בסיבוב הראשון כבר עטים עלי כמה מצנחים.
והאינורסיה לא זזה! כבר שעה שאני תופר את ההר ומערבה ממנו בגבהים של בין 500מטר ל700 מטר, באתי רעב נחוש וממוקד,לפעמים היה נראה כאילו המצנח טס לבד ואני עסוק רק לא ליפול,למשוך עד שהיא תגיע. זה כבר מתחיל להיות תובעני,הידיים והצוואר מתעיפות מהמאמץ,מנסה לקרוא כול פיפס על הקרקע, בשמיים, ומצנחים אחרים, ועדיין מחכה למיוחלת,מידי פעם רוקד בתרמיקה עם צוק ופעם אחרת עם גל וגם עם צחי,ועם עוד חופות ציבעניות.
עכשיו הגגל הגדול יושב בצד הצפוני,מסובב אף לצד הדרומי ואוסף גובה בדרך. שם יושב על כמה תרמיקות שבורות ומבלי לקבל צפצוף שלם ב360. קצת מעל המנזר רואה מערבה ממני 2 עופות דורסים מסתובבות על משהו שנראה בריא,מתפלל שאני אספיק להגיע אליהם ולהסתובב איתם כשבדרך לפי הסינק אני יודע שזוהי התרמיקה שתוציא אותי,המצנח מתחיל לשדר שיש משהו טוב מתקרב והוואריו מסמן את הירידה בשיעור הסינק. מכה במצנח,הוא מושך קדימה מרסן אותו, אני בפנים! 21 ,22, 23, סוף סוף משהו בריא שאפשר לעבוד איתו צפצוף רציף ונעים לאוזן,תקעתי יתד במרכז ואין מצב שאני משחרר. העופות הדורסים עדיין איתי אבל לא להרבה זמן,אי אפשר להאשים אותם שברחו לאחר שראו עדר של מצנחים דולק אליהם. הוואריו מסמן לי פלוס 2 פלוס 3 מידי פעם.עכשיו אני כבר מעל ההר,כולם כבר איתי ואני איתם, ב960 מטר כבר התרמיקות מתחילות לדשדש,שוב אין סיבוב מלא עם צפצוף,סוחט מה שאפשר ויאאלה גב לרוח,גם כפר קיש כרגע זה עולם ומלאו בשבילי.
בדרך לכפר תבור,מנסה להתעקש על כול פיפס ולשמר כמה שיותר גובה, באוזני כול הזמן מהדהד קולו של צ'ינו שאומר "גם 0.1 זה תרמיקה".עובר את כפר תבור ואיתי כמה חברים שדיי מכסים את כול המרחב האווירי צפונה ודרומה מזרחה. הואיריו כבר מראה לי בסביבות 600מטר ויורד,עם עוד כמה ותום שמקדימה אותי טסים לכיוון הבריכות. אין מצב שאני נוחת בבריכות אני אומר לעצמי ועדיין משאיר לי גליד להגיע לכביש כך שאני קרוב לבריכות אבל לא מעליהם. תום מהמרת לטוס מעליהם יחד עם התיירת,נלחמת אבל בסוף נוחתת בבריכות. ליבי יוצא אליה וחושב להיות חבר טוב ולנחות לידה אבל... שוב כמה פיפסים ומחשבות על ההליכה גורמות לי להמשיך להילחם. מסתכל שוב סביב ורואה את עוזי נלחם בגובה הקרקע מעל האנטנה בשרונה,מקסימום ננחת בשרונה ויודע שאחלה חיוך יהיה לי. טס מעל עוזי נלחם על פיפסים ורואה את עוזי דועך לאט לאט עד הנגיעה בקרקע,הואיריו כבר מראה לי בערך 250מטר ויורד,ואז היא באה,בריאה ויציבה כאילו חיכתה רק לי ויודע שלי זה עדיין לא נגמר. נסחף איתה מזרחה וצפונה כאשר הרכס של שרונה מתחתי וממשיך להסתובב עד שהיא דועכת גם ב850 גב לרוח והכיוון הוא אלומות,לאחר זמן לא רב הואריו מראה לי סינק עצבני, קצת דרומה וקצת צפונה ומפחד לנחות בעמק מסתובב לכיוון מערב ושוב, מקסימום ננחת ליד עוזי,עכשיו אני מול הרוח,ההתקדמות איטית ולוחץ על הספיד בר עד מחציתו. האוויר די טורבולנטי שמאלץ אותי לשחרר את הספיד בר ולשמור על המצנח מעל הראש,בהפתעה מקבל פרונט המצנח מאחורי,מכה בברקסים ו LET FLY,כבר לא יודע עם יש לי גליד לנחות ליד עוזי ובוחר לי שדה חילופי דרומית לכביש,שוב מראה לי הואיריו גובה נמוך ומתחיל להתכונן לנחיתה. שוב בום על המצנח,יש תרמיקה בריאה ישששש. מסתובב עליה,רק לא ליפול,מאמץ את כול החושים שרכשתי במשך השנים ,ובאותו שבת היא הייתה מתוקה מדבש שהעלתה אותי עד לגובה של 950מטר.
הסחיפה פנימה עם התרמיקה עשתה את שלה והרכס מולי כבר בהישג יד. עכשיו כבר מתלבט עם למשוך דרומה כאשר אני רואה שצפונית ממני יש ענן שנראה דיי בריא ומכוון אליו,בדרך הוא כבר מתחיל למשוך וכבר מת לשבור את מחסום האלף וזה עדיין לא קורה. שוב ב950 עוזב אותו ורואה שמעל קו הרכס של אלומות מתחיל להיבנות משהו, מתחיל למשוך דרומה ומזרחה ויודע שצמח כבר בהישג יד אבל על הענן אני עדיין לא מוותר. נכנס מתחתיו ושובר את מחסום האלף ושיא גובה לאותו יום 1060 מטר. ממש שחוצה את הרכס ממש מעל הבריכונת הקטנה מרגיש בפעם הראשונה גזירת רוח והדרומית שם יותר משמעותית וממש מרגיש את החופה גולשת צפונה. בדרך לכינרת עוד הכול מבעבע ולפעמים בועט במיוחד בקו החוף,אבל עכשיו כבר כלום כבר לא מפריע החיוך מתפשט,מתחילים להינות מהנוף ואני מבסוווווט! את צמח אני כבר עובר ומחפש את היעד הבא.
אביב באון,בקשר אני מודיע לו "אני בדרך אליך" אבל מעל חוף האון אני ב300 מפ"ש ומחליט להמשיך למבוא חמה,בקשר אני שומע את גל ומוטי שנחתו בעין גב. אוווו אתגר חדש. חוצה את שדה הנחיתה של מבוא חמה ושם פעמי לפיטמות הנמוכות ומוצא שם תרמיקה שמרימה אותי איזה 200 מטר,ביום של גליד אופטימלי זה היה מספיק להגיע לשם אבל מבין שעם הגובה הזה והסינק המשמעותי אני לא אגיע לשם, פונה 180 מעלות וחוזר למבוא חמה ונוחת בשדה הקטן צפונית לשדה הרישמי לפני הכבל חשמל.
מבסוט עדדד השמיים,החיוך כאילו ניתוח פלסטי. ועם זה לא מספיק מקבל טרמפ של החיים עם שני חניכים מקסימים של רומן עד הכניסה לדבוריה וזה המקום לומר להם תודה ענקית.
אחלה טיסה כבר אמרתי?
נ.ב
תודה לערן,למוטי בלבן,רולי,אפרת,צחי ועוד על הדאגה הגדולה והעזרה בדרמה הקטנה שהיתה בעליות לדבוריה.
