בואו נעשה קצת סדר.
א. הורדת מדפים בשום פנים ואופן לא משפרת את קצב השקיע!
המדפים מגבירים במעט את העקימון של הפרופיל, וכך מאפשרים מהירות נמוכה יותר בלי לגרום לניתוק זרימת האוויר מהכנף (דהיינו: הזדקרות) ע"י העלאת זווית ההתקפה של הכנף.כלומר מהירות הזדקרות נמוכה יותר!
אבל שום דבר לא מגיע בחינם, ועבור המהירות הנמוכה יותר אנו משלמים בגרר (מושרה) גבוה יותר.
מה שזה אומר בסיכום זה קצב שקיעה גדול יותר.. שזה דבר מבורך (יחד עם המהירות הנמוכה)
בזמן נחיתה.
ב. לגבי ההמלצה במדריך של עודד: לאו דווקא בגלל שיעור שקיעה טוב יותר, אלא בשביל תמרונים במהירות איטית יותר. כך, לשפר את היכולת להישאר במוקד התרמיקה (מניח שאותה סיבה בדאונים).
כלומר, גם על חשבון הרעה בשיעור השקיעה, עדיפות להישארות בתוך התרמיקה (צחי, אם הבנתי אותך נכון, אז אתה עלית על זה- כבוד!

).
ג. צוק, לשאלתך: היעילות נמדדת ביחס הגלישה (L/D) של כנף.
זה אמנם בסיסי (שמו ששיערת), אבל לא כל כך אינטואיטיבי.
לשם הבהרה, נחזור לגרף הפולרה, המראה ביצועי כנף ע"י דגימת שיעור שקיעה כתלות במהירות טיסה.
אמרת שהורדת מהירות האוויר תוריד את קצב השקיעה.. ובכן, עד גבול מסוים!
אני מצרף פה דוגמה של פולרה של כנף כלשהי.
שים לב לשלוש נקודות משמעותיות לטיסה שלנו:
A. מהירות (נקודת) ההזדקרות- שמאלה מזה לא קיים גרף במציאות כי הכנף כבר לא בטיסה.
B. מהירות שקיעה מינימלית (מתקבלת ע"י מתיחת משיק אופקי, שזו הנקודה הגבוהה בפרבולה "בוכה")- שים לב שהיא טיפה מעל למהירות ההזדקרות, ואצלנו (בגלשנים), זוהי מהירות הטרים שלנו (בקירוב, זה משתנה מעט מטייס לטייס לכל כנף).
C. מהירות טיסה מיטבית (BEST L/D מתקבלת ע"י מתיחת משיק לגרף דרך ראשית הצירים)- יחס הגלישה המיטבית מתקבל במהירות גבוהה בהרבה, ולמרות שקצב השקיעה גבוה יותר, תגיע רחוק יותר!
חוץ מזה, לגבי תנוחת הטיסה.. בהתחלה לא נח בשרירי הצוואר.. מתרגלים!

השיפור במאפייני הטיסה וביכולת הניהוג מאד ברורים דווקא לחדשים, שלא מזמן עברו מהטסה במצב עמידה (דומה לישיבה) בשלב הגרירה ע"י הקטנוע, למצב שכיבה במעבר להמראות בהר.
אגב, בזמן הפיינל אני לפעמים נוהג "לשחק" בין מצב שכיבה לעמידה, במידה שאני צריך להאריך או לקצר את מרחק הנחיתה. זה משנה המון! (זה כמובן בתנאי שאני עדיין גבוה, ומגיע בפיינל ארוך).
גרף הפולרה: