אודי, באופן כללי אתה צודק, בעיקר כששמים על כף המאזניים את הסיכויים מול הסיכונים. יש בספורט הזה מספיק סיכונים גם בלי למתוח את הקצה. לגבי הניתוח שלך: רוטור משמעותי לא נוצר ברוח חלשה. אני, כשהלכתי לעמדת ההמראה החלטתי שלא אמריא ללא משב קטן באף, והמשב הזה בא די מהר והיה די ארוך. גם הסרט העליון הראה רוח מערבית לחלוטין. כנראה שזה היה המשב המתאים האחרון לאותו היום. כשהחזקתי את הגלשן כל הכתפיים, הרגשתי את המשב באזניים והגלשן ישב שם כמו שצריך, עם תחושה רגילה של טרם המראה (בניגוד לתחושה ב-0 רוח או ברוח גבית, שאז מרגישים אותו יותר כבד וכל מה שהוא משדר לכתפיים הוא: "דיר בלאק, אל תמריא"...) התחושה הזאת מתחדדת עם השנים ומומלץ מאוד לשים לב אליה. אתה צריך לשאול את עצמך, עד כמה היית רגיש וערני לתחושות שאני מדבר עליהן. יש משמעות גדולה מאוד לאיכות תנוחת הגלשן על הכתפיים בטרם המראה.
