מיקי, זה לא הגיל זה התזמון (אבל יש לך גם מזל כי הספקת להמריא).
5 דקות אחרי ההמראה של הילד נסגרו השמיים לחלוטין (כפי שכתבת - רצף עננים גדולים שהטילו צל על כל העמק).
כל מי שהיה באוויר באזור התבור שקע לאיטו, נשארנו 6 גולשים בעמדה,
אחרי המתנה ארוכה המריא אלכס למלחמת הישרדות.
אני, עומר, אורן, גרד ושלומי נשארנו קשורים ומיושרים להמראה במשך למעלה משעה בתקווה לשינוי חיובי, מתלבטים כל הזמן האם להמר ולהמריא לשמיים מתים או להמתין לשינוי תוך סיכון לכניסת הצפוניות, כל אותו הזמן נשמעות בקשר שאגות השמחה של אודג׳, שי והילד.
הצפוניות ניצחו.
התבאסתי רצח, אוסף אירועים והחלטות שבדיעבד חירבנו את היום הנהדר הזה.
לא קרה לי כבר הרבה מאד זמן, הוציא לי את כל הרוח מהמפרשים.
