שלום לכולם, לאלו שבחו״ל ולאלו שלצערם נשארו לרחף בארץ.
23 שנה אחרי שהתחלתי לרחף, 6 שנים אחרי הקמת ״החרב המעופפת״, אחרי ששרדתי את ארנון, למדתי משימי שליטה קרקעית והנפות, החסרתי פעימה אצל איתי לנואל בקורס SIV וריחפתי ב 3 יבשות ....... היא הגיעה סוף סוף!!!!!!!!
האמא של ההנפות בתבור, הנפת רוח הקודש המושלמת, ההנפה לו חיכינו, אני וכל אוהדי ספורט הרחיפה.
ובכן, כך זה היה.
יום שיש בתבור. מספר מרחפים באויר, הרבה יותר מרחפים וסתם מתעניינים בעמדה.
רוח דרום דרום מערבית, משבית.
בגלל ריבוי מצנחים בעמדה, אני מניף די למטה, קרוב לקצה העמדה.
מספר ניסיונות לא מוצלחים, הרכיב הדרומי לא מאפשר לי להניף ולצאת, אבל הדובר לא מוותר.
ואז היא מגיעה, הנפת ההנפות.....
אני מניף, מצנח מעל הראש, מסתובב, 2 צעדים ונגמרת לי העמדה......
קפיצת החרב המעופפת לרתמה ו.................. .......
אני יוצר את ״שביל הדובר״ שמתחיל בשיח הקרוב לעמדה ומסתיים כמעט בעץ האחרון לפני דבורייה.
לא ידעתי שאפשר לעבור בכל כך הרבה שיחים ועצים ולהשאר בחיים.
חדרתי דרך השיח הראשון (לא ברדתי אותו, חדרתי במרכזו).
בהמשך יצרתי ״שביל אש״ במרכז צמרות של 4 עצים, כשהרתמה ואני עוברים באמצע הצמרות.
היה נראה לי כאילו אני ״ יורד במדרגות״ תוך כדי רחיפה.
אני נכנס לעץ, המצנח ממשיך קדימה, אני נשלף מהצד השני של העץ, רק כדי לרדת מדרגה לעץ הבא, שוב המצנח מוציא אותי מצידו השני, כך שיח אחד אימתני ו 4 עצים.
וכל מה שעובר לי בראש זה: מסכנים אלו שעל העמדה, בטח מתים מפחד שיצטרכו לחלץ את גופתי המרוטשת מאחת מהצמרות.
אבל רבותי, אני הדובר!!!!!
לא שיח ולא 4 עצים ימנעו ממני טיסת יום ו׳.
אחרי שהותרתי בשיח ובעצים שביל, שייקרא מהיום ״שביל גורדון״, האפסילון 6, החופה הטובה בעולם, שבנונשלנטיות נשארה כל הזמן פתוחה וטסה ישרה, הוציאה אותי לתוך טרמיקה שלקחה אותי בחזרה לגובה העמדה, שם ראיתי את שאר המרחפים משתאים ומתפלאים איך בכלל שרדתי את זה.
אחרי עוד רבע שעה באויר עליתי ל 900 מטר, ואז קרוס מדהים בקלייד אחד ללא אפ צפצוף וריו ונחיתה מושלמת בין כפר תבור לכפר כמא.
ואם אתם לא מאמינים שכל זה קרא, תשאלו את רולי.......
אשמח לשמוע מעדים להמראה מה בדיוק קרה ומה גרם לי לחסל את החורשה שלמרגלות העמדה.
רונן גורדון, דובר
החרב המעופפת
