יאללה דוגמה לניהול סיכונים שלי, איך זה נראה מתוך הראש שלי ואיך זה נראה בשטח:
באוטו בדרך למעלה תכננתי מה כנראה אוכל לעשות עם הגובה שאני אמור להגיע לשדה.
1. ווינג-אוברים: כמה שאספיק, אפשר להחליט לצאת בכל זמן שרוצים. סיכונים: קריסה גדולה, טוויסט ורזרווי, רגיש לאויר טורבולנטי בגלל הזמן בו המצנח בלחץ נמוך. דרך לצמצם את הסכנה: אני מכיר טוב את התמרון הזה במצנח הזה, אעשה את זה הכי גבוה, האויר מעל שדה הנחיתה שקט לפי טיסת טאנדם קודמת, ואם הוא לא שקט מספיק אשקול ברגע האמת לבטל או להפחית לזויות נמוכות יותר, תלוי בעוצמה.
2. ספירלה אסימטרית (כדי לצבור אנרגיה לSAT לא סימטרי): סיכונים: נמוכים מאוד, רגישות נמוכה לאויר מערבולתי בשל עומס כנף גבוה מאוד, טעות בתזמון לא גורמת לחרבוש אלא רק לתרגיל פחות מוצלח. לחרבש את זה לרמת רזרווי הסיכוי אפסי. אני מאוד מאומן בתרגיל הזה במצנח הזה בתנאים האלה.
3. SAT לא סימטרי: בא בהמשך לספירלה לא סימטרית. סיכונים: טעות עלולה לגרום לספין או לכוח G רב ושבירת המושב, יציאה מסודרת דורשת מספר סיבובים להתיצבות ל SAT רגיל ועוד סיבוב או שניים של ספירלה מתמתנת כדי לנקז את האנרגיה. סיכוי שאחרבש - נמוך מאוד עד אפסי בגלל הרבה אימונים, ניתן להוריד את הגובה ~קצת~ תוך לקיחת סיכון מודע שאסור לחרבש.
4. ספירלת קרקע במידה ויישאר מספיק גובה והרוח למטה אפס או חלשה: סיכונים: חישוב לא נכון יוביל לפגיעה בקרקע או ליציאה אנרגטית עם גובה ונחיתה קשה מגובה של כמה מטרים (עד 10), אם יש רוח יותר מקלילה לא מבצעים, אם אין גובה מספק לבנות אנרגיה בצורה מבוקרת מבטלים, אם יש סחרחורת או חוסר אוריינטציה אפילו קלילה מבטלים.
יצאתי לאויר תפסתי גובה עד כמה שהייתה לי סבלנות ויצאתי. מעל השדה האויר חלק מאוד, שאלתי בקשר מה הרוח למטה והיא אפס.
סיפרתי מה התכנית (כדי שיהיה קל לרומן לנשום כל עוד הוא רואה שהכל לפי התכנית).
רגע לפני התרגול קיפלתי טיפ שמאל לרגע כדי לסמן התחלה של תרגול (אין מצנחים בסביבה אבל זה נוהל מקובל ולרוב אני עושה את זה, הפעם כדי לסמן מתי בדיוק אני מתחיל למצלמה).
תרגלתי בהתאם לתכנית, ספירלת קרקע לא ביצעתי כי לא נשאר לי מספיק גובה והעדפתי לנחות קרוב לאוהל...
ככה זה נראה מבחוץ, תריצו ל 1:21. מרגיש פחות מסוכן עכשיו??
OMRI 28 04 12 Mavo HAMA
