במצב כזה צריך למשוך בצורה מהירה, ריגעית ומדוייקת את הברקסים עד לאן שדרוש על מנת לשמור על החופה פתוחה. חשוב מאוד שהשחרור יהיה מהיר אך מדורג וכשהחופה עדיין מלפנים!!!!!!!!!!
יכול להיות שאני בטראומה מ over reaction .
אני משתמש בברקס רק בשביל לעצור את הריצה של הכנף.
אני לא מפמפם ברקסים.
מאותו רגע שאני מבין שאני לא הולך להיות "gift wrapped" אני משחרר ברקסים ועובד עם היגוי גוף.
בכנפיים של advance, אפסילון וסיגמא - זה הספיק לי במספר מקרים.
יש לי כזה מצולם בסופוט. פול פרונטל... מקווה למצוא את הסרט...
דבר נוסף...
תדמיין את עצמך עם 20 שעות אוויר.
בשלב הזה חייבים לעבוד על אינסטינקטים.
(אין מצב שמשהו חדש מרים מבט וקולט את המצב לאשורו.)
האינסטינקט של למשוך ברקסים הורג יותר טייסים חדשים מכל טעות אחרת.
רוב התאונות קורות מ overcompensation, נכון?
המילים המבטאות את הטריגר המפעיל את האינסטינקט, אותו אני משתדל להפנים לרפלקס הן:
"follow the pressure"
(בקייקים בנחלים, המנטרה כאשר נופלים היא: "knees to the nose" על מנת להפוך להיות כדור ולא להתקע בין הסלעים)
עם 20 שעות טיסה, אתה אמור לטוס על כנף בית ספר.
עם כנף כזאת, כל עוד אתה במעטפת התנאים, "לך בעקבות הלחץ ותן לכנף לטוס" אמור להספיק, לא?
סיגי, את תשמרי על מרווחי בטחון הרבה יותר גדולים מזה של הבחור הזה. הוא נכנס יותר מדי פנימה. אם הוא היה 200 מטר החוצה, הכל היה נראה אחרת...
