תודה לכולם, שכחתי לעדכן כי נשארתי עוד לילה בצפון לנסות לשחזר את ההצלחה (בחוסר הצלחה).
המראנו בערך יחד, תם, אלדד, ארואסטה ואני.
תם ואלדד עלו ופרחו, ארואסטה ואני דשדשנו בעילויים חלשים.
אני באופן אישי הרגשתי שאין לי את המצב המנטלי שלפעמים יש ושאנחנו מחפשים (ה ZONE הזה שאתה מרוכז ומרגיש מחובר למצנח ומבין את המצב כמו חוש שישי, כאילו בלי לחשוב אלא פשוט להבין).
זה מה שהוביל לחוסר ניצול של מה שהיה (עובדה - אחרים הצליחו באותם תנאים לעלות).
מיד בנחיתה התחננתי לארואסטה שנרוץ כבר למעלה לנסות להספיק עוד נסיון.
הגענו למעלה, רוח מצפינה בזריזות אבל הסרטים מראים משבים יותר מערביים ואני יוצא שוב, מוצא דברים חזקים יותר ממה שהיו קודם על הכביש ומטפס לגבהים... הרשיתי לעצמי להסחף עד המנזר בתוך תרמיקה בסביבות גובה 800, ואז איבדתי אותה והתחלתי לקבל סינקים. הואריו טעה בחיזוי של איפה התרמיקה (זה קורה לו לפעמים ולפעמים הוא ממש מדוייק) והחלטתי בסביבות גובה 700 (מאוחר מדי בדיעבד) שלהלחם ברוח ולחפש משהו מול ההר יהיה פחות הגיוני מאשר לתת גב לרוח ולצאת דרום מזרח (הרוח בזמן הזה היתה צפונית ולכן לברוח מהליסייד זה היה לכיוון ההוא).
לא מאוחר מדי בגובה 500 600 בערך מצאתי +.5 עד 0 שנסחף לכיוון דרום מזרח, זרמתי איתו כי ממילא הוא היה בכיוון שאני צריך כדי להתרחק מההר והוא התפתח לאט לאט ולקח אותי עד 1200, משם פניתי דו"כ מזרחה עם תיקון סטייה של הרוח הצפונית.
פה בערך קלטתי שאני ב ZONE שהכל מתחבר ומסתדר לי ושאני כאילו יודע מה אני צריך לעשות, כאילו אני שנים דופק קרוסים.. הרגשה טובה להגיע למצב המנטלי הזה, בכל ספורט. לצערי היא נדירה ולא הצלחתי להבין מה לעשות כדי לעזור למצב הזה לבוא ע"פ דרישה.
לפעמים אני נתקל בו בנהיגה, בעריכה של וידאו, בימים עברו ברכיבה על אופנוע, אבל אף פעם לא הצלחתי למצוא דרך לזמן את זה. מטרה נוספת שצריך להשיג.
המטרה היתה גובה מעל הכנרת ולכן לא עניין אותי לתת ממש גב לרוח ולהיות יעיל יותר מבחינת קילומטרים.
בדרך מצאתי עוד תרמיקה מעל המאגרים שלקחה אותי עד בסיס ענן (פעם ראשונה) ב 1700.
כמו שהוא אמר בוידאו, האויר התייצב ככל שטיפסתי.
שוב כמו שנאמר בוידאו, הפסקתי להסתובב ונתתי אף לצמח כשראיתי שהגלייד (בטיפוס) יקח אותי בערך עד קצה הענן כשאגיע לגובה שלו. באמצע הדרך עשיתי מספר סיבובים כדי לדייק וכי ראיתי שאני יכול להרוויח עוד כמה מטרים לפני שאני מתחיל להכנס אליו.
הצלחתי להכניס את החופה לקצה הענן ולהתחיל לראות קצת לבן מתחתיי ולצאת משם כמעט בדיוק מושלם, לא חישבתי את ההתפתחות של הענן בכיוון שאני רוצה להגיע והוא התעבה והייתי בתוכו למשך פחות מ 10 שניות על ספיד סיסטם, מבט לחופה ומבט לואריו (כיוון התקדמות) לסירוגין עד שיצאתי ממנו.
כשיצאתי מהענן האויר היה מעורבל כצפוי, אבל הפעם כבר היה נראה יותר הגיוני לטוס כשהמבט יותר על החופה.
לרוב בגלל הרגלי הרכס אני לא מסתכל על הכנף גם כשהיא עובדת וזזה (ואולי בגלל זה אני לא מספיק מדוייק בתרמולים).
אז הרגלתי את עצמי לטוס ולהביט בסבב על החופה, מכשירים, סביבה ויעד, חופה וכוליי...
באותו רגע נפל לי האסימון שאני בתכלס יודע את זה, אבל לא עושה את זה וזהו, התחלתי לטוס עם מבט כזה באופן קבוע.
כשטסתי ככה וראיתי את הכנף עובדת היה לי יותר קל לחבר תחושות בגוף ובידיים לתנועות הכנף וע"י טיסה באויר כזה עם מבט כזה הרגשתי שיפור אדיר ביכולת שלי לטוס בתרמיקות, עוד דבר קטן שהיה חסר לי ובזכותו אני אשתפר. יש המון דברים כאלה..
עם הבטחון הגבוה יותר בכנף הרוקדת, דחפתי ספיד סיסטם וקדימה הפועל - מהירות קרקעית לא גבוהה במיוחד, אבל הכיוון והמטרה כנרת עם גובה, ואני בדרך לשם מעל יבניאל בגובה 1700 ובדרך שלי אני מיירט עוד ענן שיעלה אותי לגובה...
ענן שלישי, הסתובבתי קצת, הגעתי למפתן הכנרת בגובה 1400 מעפ"י, הגעתי לכנרת בקרוס ראשון!
זה הלהיב אותי לבערך 30 שניות, ואז שמתי לב שאני כבר במרכז הכנרת מבחינת הרוחב שלה, לא יודע כמה מאות מטרים ממני צמח, אבל אני מסתכל עליו מלמעלה למעלה...
אז רגע, בעצם זה אומר שיש לי גלייד וודאי לנחיתה בצמח, תם ואלדד בטח בסביבה, אם לא אז יש גם ארומה...
מגניב!
אבל רגע, יש לי עכשיו 1200 מטר מעפ"י וזה אומר 1400 מעפ"ש - הכנרת...
וואו, הגיע הזמן לעשות משהו שמצדיק את הרתמה והכנף, כי בארסוף ונתניה אני ממש לא עושה אקרו..
רגע אחרי שבדקתי שהמצלמה עובדת ותכננתי מה יותר מסוכן וע"פ זה בניתי סדר של דברים שאני רוצה לעשות, מטוס כיבוי עבר לידי ועשה לי שלום - זמן טוב לאבד גובה...
את החלק הזה של הסיפור אני אספר בוידאו כי הוא יותר גרפי ופחות ספרותי, אבל הוא היה מעניין מאוד ומצולם כהלכה.
חייב להודות שזה מרגיש הרבה יותר אקשן ממה שזה נראה בוידאו, אבל ככה זה.
בגובה 300 מעפ"ש בערך הפסקתי לתרגל והתחלתי לשוטט ולחפש שדה נחיתה נוח.
ראיתי את החופים אבל הם היו ריקים וחשבתי שיש סיכוי שאני אמצא את עצמי מטפס על גדר או הולך במים עם הציוד.. החלטתי לוותר ולחצות את הכביש לנחיתה בשדה שמדרום למפעל.
נחיתה, קיפול, טלפון לארואסטה - תם ואלדד בחוף האון.
טרמפ לשם, איסוף מארואסטה המלך ויאללה הביתה, או שבעצם למה לא לעשות לילה על החוף וללכת גם מחר לתבור?
אז יאללה....
לרגע בנסיעה חזרה לתבור חשבתי "חבל, יכולתי לנחות לידם" אבל אחרי חצי שניה נזכרתי שאיבדתי עכשיו איזה קילומטר באקרו מעל אגם, אם יש לי משהו לשמוח זה שאני יודע כמה טוב יהיה באוסטריה עוד כמה ימים...
אז בעצם, שיזדיין האון, אולי פעם הבאה שאהיה שם אנסה לעשות קרוס ארוך יותר...
כן, לעשות קרוס זה מגניב ויש בזה תחושה של למידה וסיפוק תוך כדי התהליך.
אבל את האקשן שלי אני אוהב בדרך למטה, לפחות בינתיים..
נתראה.
